יעל כהן
על נס הבריאה ומעגל החיים
כתיבה: טל אלעד
צילום: קרן-אור רוזנבאום
יעל כהן היא אם, רעיה, בת זוג, סבתא, סבתא רבתא, אחות מוסמכת, מיילדת ומנהלת בית הספר לאחיות בצפת לשעבר. היא נולדה בישראל לפני 82 וחצי שנים ב"כפר חסידים" בבית ליד הקישון, לכן נקראה על שם אותה גיבורה אשר ניצחה את סיסרא סמוך לנחל. "תבורך מנשים יעל" כך נכתב (שופטים כד, פסוק ה) ואילו יעל שלנו גם היא ניצחה בקרב מהותי אשר שינה את פני הקהילה בצפת – כמי שדאגה לכך שבית ספר לאחיות לא יסגור את שעריו ובכך חנכה דורות של מיילדות ואחיות שסייעו בהבאת חיים לעולם.
הוריה עלו מתימן בעליית "יבניאלי" בשנות ה-20'. יעל היא הילדה החמישית מבין תשעה ילדים וילדות. "תמיד אהבתי ללמוד" היא מספרת. כשסיימה כיתה ח' התעקשה להמשיך, ועל אף שהלימודים היו בחיפה, נסעה ללמוד בגימנסיית ביאליק, מבלי להתעצל. אחר כך המשיכה ב"ויצו" תל-אביב. ביום בהיר אחד נאמר לתלמידות שעומד להיפתח קורס מיילדות, ללא צורך בלימוד אחיות בשל הלידות הרבות המתרחשות בארץ בעקבות העלייה הגדולה מצפון אפריקה ויעל החליטה להירשם. בסיום קורס ההכשרה, יעל אז רק בת 18.5, התבשרה שעליה להתייצב בבית חולים שבעיר צפת. לאחר חודש ארזה את חפציה ונסעה צפונה. חדר הלידה היה בבניין "הדסה", שכיום מוכר כמכללת צפת, מנה שלוש מיילדות: יעל, נלי ושלומית. "התחלקנו במשמרות וישנו בסמוך כדי שנוכל להגיע במהירות בשעת הצורך", היא נזכרת.
את בעלה, אמנון כהן, הכירה כשהביא לבית החולים אישה שכרעה ללדת במונית שלו. לאחר שהפכה לאם בחרה להישאר בבית ולגדל את ילדיה. לאחר מספר שנים חזרה לתפקידה כמיילדת בבית החולים ונטלה על עצמה עוד ועוד תחומי אחריות. היא חזרה לבית הספר לאחיות כדי להשלים את הסמכתה, ובשל ניסיונה התבקשה להישאר כמדריכה למיילדות. יום אחד התבשר הצוות על ההחלטה לסגור את בית הספר לאחיות, ויעל, נלחמה כדי להצילו. אם זה מנהלים, ראשי ערים ומועצות, לכולם פנתה עד שצלחה ידה ובית הספר לאחיות נשאר פתוח. יעל הפכה לרכזת מסלול אימהות שהצליח כל כך עד שבעקבותיו נפתח גם מסלול פיילוט לנערות דרוזיות. ברבות הימים הפכה יעל למנהלת בית הספר והובילה אותו לחדשנות ומצוינות במשך שנים רבות, אז כבר אחזה בתואר שני.
משנפתחו שערי חבר העמים לשעבר, נהגה יעל לטוס לשם כל שנה במשך שש שנים, על חשבון זמן החופשה שלה וזאת בכדי לעלות יהודים ויהודיות לארץ ישראל בכלל ולבית הספר לאחיות בפרט. לימים פתחה גם מסלול לעולי אתיופיה שנחל הצלחה רבה וכך הפכה את בית הספר לאחיות לסמל ולמודל "רב תרבויות". גם לאחר פרישתה מתפקיד מנהלת בית הספר, המשיכה ללמד במשך ארבע שנים במסלול סיעוד לעולות אתיופיה. לדברי רחל, כל זה לא היה אפשרי ללא בעלה אמנון ז"ל אשר תמך, עזר, הכיל והיה יד ימינה בכל. מותו הפתאומי היה זעזוע ממנו לקח ליעל זמן רב להתאושש. לזיכרו היא תורמת עד היום מלגות לבית ספר "הרב תחומי" לטיולים בשל אהבתו לטייל. יחד הביאו 4 ילדים, מהם זכו ל-11 נכדים ונכדות ו-2 נינים. "הייתי נוכחת בלידות של כל נכדיי וניניי", מספרת בגאווה. כיום יעל מרגישה סגירת מעגל מרגשת עם לימודיו של אחד מנכדיה בבית הספר לסיעוד אותו ניהלה.
"יעל הפכה את בית הספר לאחיות לסמל ולמודל רב תרבויות"