לובוב
הציור הראשון

כתיבה: אירה בוקאי
צילום: קרן- אור רוזנבאום
רבים מההורים שומרים את הציור הראשון שציירו ילדיהם. גם לובוב עשתה זאת. בעודנו משוחחות היא ניגשת לארון ומוציאה משם מסגרת עץ ובו ציור של ילד עם סוודר ירוק, הציור הראשון שצייר בנה קונסטנטין. הזמן שחולף לא מכהה את הכאב מאובדן בנה. הוא היה רק בן 16 כשנפטר במפתיע מזיהום חיידקי, והותיר אותה לבדה. רק שנה קודם לכן, ב-1971 היא שכלה את בעלה שנפטר בפתאומיות.
את המרגוע היא מוצאת בפלטת הצבעים והמכחולים שלה, בסטודיו הביתי והמאולתר שסידרה בליבו של סלון ביתה בצפת. לובוב מציירת מאז שהיא זוכרת את עצמה. אמה לימדה אותה לצייר, "ופתחה לה את עולם הצבע", כך היא מספרת. אף כי היום ראייתה אינה חדה, היא מוצאת את עצמה שבה ומציירת מדימיונה, צבעים, צורות ומראות. "צפת נותנת לי השראה לצייר", היא מספרת.
לובוב נולדה בשנת 1934 בברית המועצות. בעיר דונצק. אביה בא ממשפחה דתית של רבנים. בהיותה בת 7, אביה גיוס לצבא אדום, כאשר הוא בשנת ה-40 לחייו.
לדבריה של לובוב, למרות הלחימה בנאצים וחשיבות עליונה של כל חייל בצבא האדום, לאנשי ק.ג.ב הייתה תוכנית קבועה לאיתור "אויב העם" גם בצבא. עקב כך, אביה היהודי הוכרז "כאויב העם" בשנת 1944 והוצא להורג ללא משפט. לובוב קיבלה הודעה רשמית על גורלו של אביה רק בשנת 1990.
לובוב מצולמת תחת ציור של בנה המנוח קונסנטין, אותו ציירה בשנת 1974, אחרי מותו. מתחת לתמונתו של בנה, ישנה תמונה קטנה שבה מצוירים- עץ חי, עץ מת וגדם- עץ. התמונה מתארת את משפחתה של לובוב, היא העץ החי, בעלה המנוח הוא העץ המת, ואילו גדם עץ מסמל את בנה המנוח. בשמיים נעים עננים בצורה של סוסי רכיבה. כמה חודשים לפני מותו בנה קונסטנין התנסה ברכיבה על הסוס, חוויה שהשפיעה עליו רבות. באחד הבקרים, כאשר לובוב הגיעה להעירו, הוא אמר לה מתוך שינה: "אל תעירי אותי, אל תעירי אותי, אני רוכב על סוסים".


אף כי היום ראייתה אינה חדה, לובוב מוצאת את עצמה מציירת מדימיונה, צבעים, צורות ומראות. "צפת נותנת לי השראה לצייר", היא מספרת.