אולגה סוריס
הוטרנית עטורת המדליות של צפת
כתיבה: דרור ארצי
צילום: דרור ארצי
מדי שנה בתאריך ה-9 במאי, נערכים בארץ ובאירופה מצעדי ניצחון בהם לוחמים שלקחו חלק במלחמת העולם השנייה הולכים בגאווה עם המדליות שקיבלו, וחלקם אף עם המדים. בתוך נוף גברי לרוב, חשוב להכיר גם בתרומתן של הנשים הלוחמות בעורף ובחזית. אחת מהן גרה בצפת ושמה אולגה סוריס. היא נולדה וגדלה בעיר קרמנצ'וג שבאוקראינה. כשהייתה בת 16 פרצה מלחמת העולם השנייה. במשך כמעט שנה היא חיה אצל משפחה שהסתירה אותה מפני הנאצים, עד שבסוף שנת 1942 השתלטה על האזור יחידה של הצבא הרוסי. אולגה יצרה קשר עם המפקד הראשי ובזכות התמצאותה בשטח, הוא גייס אותה לצבא האדום. "למרות המפקד כבר לא האמין לאף אחד, משהו בי כנראה הרגיש לו אמין", היא מספרת.
ביחידה הפכה להיות קצינת קשר ובמסגרת תפקידה קישרה בין היחידות למפקד הראשי. היא שירתה בהונגריה וברומניה, עד שבשנת 1943 פגשה את יוסף סוריס והתחתנה אתו ביחידה. שנה לאחר מכן, סיימה את שירותה הצבאי בעקבות היריון ראשון וחזרה לאוקראינה. בעלה המשיך לשרת בצבא עד סוף המלחמה וחזר לאוקראינה רק בשנת 1945.
כשנשאלה על המדליות והעיטורים הרבים שקיבלה במהלך שירותה הצבאי, ענתה אולגה: "מה אני יכולה לספר? הרווחתי ביושר את כל מה שקיבלתי. לעיתים קרובות היו לוקחים אותנו לשטח. עשינו כל מה שביקשו, עבדנו קשה וחיכינו לניצחון. אבל מלחמה זו מלחמה... הייתי רוצה שלעולם לא יהיו עוד מלחמות".
בשנת 1991 בעלה של אולגה נפטר, ובשנת 2002 היא עלתה לארץ, והגיעה לצפת עם הבן שלה, שם היא גרה עד היום. "יש לי נכדים ונינים. כולם מבקרים אותי. לא כולם איתי פה בישראל לצערי, אבל הכול טוב. כשהכול רגוע, רגוע גם בנפש". למרות כל מה שעברה בחייה, המלחמות, הבעיות הרפואיות ואפילו אובדן אחת הבנות שלה למחלת הסרטן, אולגה דבקה ברוח חיים חיובית ואופטימית ומאמינה שהמשפחה היא הכול בחיים. "שורשים זה חשוב. הרחבתי את המשפחה שלי והיא ממשיכה לגדול. זה מה שחשוב, שבכל מקום המשפחה שלי גדלה בין אם זה בארץ או באודסה שבאוקראינה, שם נמצאת הבת שלי והמשפחה שלה."
כמובן שהמשפחה המורחבת שנשארה מאחור דואגת לבקר את סבתא אולגה, והיא מוקפת באהבה ובתמיכה מכל עבר, בארץ ומעבר לים. את הריאיון סיכמה במילים הבאות: "אני כבר בת 93 ועברתי באמת הרבה בחיים. אני בעשור העשירי לחיי, מי יודע עוד כמה נשאר לי? אבל אני מאמינה שחשוב לקחת הכול בצורה רגועה וטובה, ואני נהנית מהחיים".
אולגה נשארת אופטימית, גם אחרי חיים מלאים במלחמות.