עמוס בוחניק
"בניתי את צפת במו ידיי"
כתיבה: רותם ארליך
צילום: נועם דהן
תנופת הבנייה בתחילת המדינה הובילה לשינוי מהפכני של התיישבות. ישובים חדשים קמו וישובים קיימים נערכו לקליטת עלייה. כזו היה צפת שבשנות ה-50' פתחה את שערי המעברה וקלטה בין היתר את הוריו של עמוס בוכניק שעלו מתוניס איתו ועם אחיו. עמוס שהיה רק בן 12 הופרד מהוריו ונשלח עם אחיו הגדול לקיבוץ כרכור.
המדיניות כלפי העולם החדשים בכרכור הייתה קשוחה ונאסר עליהם לבקר את הוריהם. באחת השבתות השניים ברחו השניים כדי לבקר אותם וכשהגיעו לצפת, גילו שמצב העולים החדשים שם היה קשה מאוד – רובם הגדול גר באוהלים, היה מחסור באוכל ורעב גדול. בתום הביקור, הם ניסו לחזור לקיבוץ, אך מכיוון שהפרו את הכללים, לא קיבלו אותם בחזרה. בלית ברירה, עמוס ואחיו חזרו לצפת ונאלצו למצוא עבודה כדי לעזור לקיים את משפחתם. "בתקופת קום המדינה, היה קשה למצוא משרה פנויה", הוא נזכר, ובסופו של דבר התקבל למפעל אשת"ם לייצור פרימוסים, שם הוא עבד כשנתיים. משם עבר לעבוד בקרן קיימת לישראל ושתל יערות מסביב לעשרות יישובים בצפון הארץ, החל מאמיר, מירון ואפילו ביישובים צפוניים יותר. "העבודה הייתה קשה ומפרכת, אך מצד שני היא הקנתה לי ניסיון, ובזכותה התקדמתי ומצאתי עבודה בסולל בונה בתור קבלן משנה".
העבודה בסולל בונה לא הייתה פשוטה כלל. "היינו מעלים בלוקים עד לקומה רביעית בסולמות", מספר עמוס. "בלוק של 20 עד 40 ק"ג משקל מלט. לא היה מנופים. עבודות פרך, אבל זו הייתה חוויה". הוא היה קבלן תפסנות בחברה, מה שאומר שהיה יכול לקחת על עצמו כל פרויקט שהיה פנוי. אחד מהם הוא הבניין שעומד מול קופת החולים מאוחדת. "בצפת של היום זה לא נראה כמו המבנה הכי גדול או מפואר, אבל בצפת של שנות ה-50' זה נחשב לאחד מהבניינים הגבוהים שנבנו".
עמוס קשר את חייו בצפון בזכות עבודת הכפיים. הוא נטע יערות, בנה מבנים ופיתח את האזור בתקופה שנחשבת לחלוצית בתולדות צפת. כשסיים את עבודתו בסולל בונה, פתח חנות מקומית למוצרי חשמל, ובנוסף הפך לצייר חובב. הוא עדיין מתגורר בעיר שבנה בשתי ידיו. "אני מרגיש מאוד מחובר לבניינים ולמבנים בעיר, ולצפת בכלל".
"עבודת הבנייה בעבר הייתה עבודת פרך".