"קול אחד": יצירה כריפוי בזמן מלחמה

"קול אחד" הוא יוזמה ייחודית ומרגשת של אביגיל שפרינגר מקיבוץ בית ניר. היוזמה נועדה להעניק לבני נוער מרחב לביטוי רגשי בעקבות המלחמה דרך מוזיקה וכתיבה. "רציתי לתת לבני נוער במה לבטא את עצמם במילים שלהם", מספרת אביגיל, "ולצד זאת לתת להם את הכלים והידע בכתיבה ובמוזיקה, כדי שהחווייה תהיה כמה שיותר מקצועית".
אביגיל קיבצה שבעה בני נוער - חלקם בעלי רקע מוזיקלי אך רובם ללא ניסיון כלל בכתיבה. בהנחייה של אלון מלר - מוזיקאי, איש חינוך ומנכ״ל עמותת "חווית המוזיקה ישראל" - הם למדו במשך חמישה מפגשים את יסודות הכתיבה וההלחנה, עבדו על שירים מקוריים ובעיקר חשפו באומץ את עולמם הפנימי. בסיום התהליך התקיים מופע אינטימי ומרגש מול משפחותיהם, בו כל משתתף הציג את יצירתו בשירה, בנגינה או בקריאה.
"זה משהו שמאוד הפחיד אותי בתחילת הפרויקט, לבוא ולהיחשף ככה", מספרת אביגיל, "אבל הרגשתי שהצלחתי ליצור לי ולחברי הקבוצה מקום בטוח להתבטא. הרגשנו שאנחנו כולנו יחד ושלא צריך להתבייש ברגשות שלנו. גם אם יש אחרים שכואבים או סובלים יותר ממני, עדיין יש לי את המקום להביע את הכאב שלי".
נושאי השירים היו מגוונים: כאב, אהבה, זהות, שייכות, נשיות, גבריות ועוד. גם השירים שלא עסקו ישירות במלחמה הדהדו את הכאבים העמוקים של התקופה, שנספגים ונאגרים גם בקרב בני הנוער. "בבית הרגשתי שאין לי את המקום לדבר את הכאב שלי כי כולנו היינו בסערת רגשות", משתפת אביגיל, שאחיה הגדול שירת בעזה תקופה ארוכה. "בפרויקט הזה רציתי שלכל אחד יהיה את המקום לבטא את עצמו, כי בסופו של דבר אנחנו אולי שונים, אבל לכולנו יש את הצורך שיקשיבו לנו. יש לנו קול אחד שאנחנו באים להשמיע".
יחד עם אביגיל השתתפו בפרויקט אורי שלמה, נטע פלג, פיי ואן דן ברג, דניאל שקד, קאלה אברמוביץ׳, שחר בראודה ואלמוג ששון. הפרויקט התאפשר גם הודות לבני אקלום, מנהל המרכז הקהילתי ביואב.

קטע מתוך: אהבת נעורים | מאת: קאלה אברמוביץ'
אני רוצה כבר להפסיק לכתוב על אהבה כי כבר נמאס להרגיש אותו הדבר ולחשוב על דברים שלא באמת מגיעים אבל אולי זה כי אני קצת מקנאה ורוצה לחוות גם את אותה הרגשה?
כן, אני מודה. הפעם אני לא מסתירה.
אהבת נעורים, כזו אני רוצה לחוות.
אהבה כזו שכיף לקבל, בתחילת החיים כשעוד לא עברת את רובם,
רק קצת פה ושם.
אהבה ראשונה, כזו שלא אשכח לעולם, גם כשאהיה גדולה.
שאזכר ברגעים היפים שחווינו ואתחיל להסמיק מהזיכרונות המיוחדים שלא יחזרו לעולם אבל תמיד ישארו איפשהו כשארצה לומר להם היי.
אהבה שתתחיל בחיוכים, ואולי תסתיים בעצבים, בלי פחד שזה יגמר ושאני אפגע, מקסימום בקטנה.
אהבה טהורה בפעם הראשונה.

סוף המחזה הוא התחלה חדשה | פיי ואן דן ברג
סוף המחזה הוא התחלה חדשה
האביב מגיע השמש תזרח
הפרחים יפרחו ציפורים יצייצו
ובכל יחזור לקדמותו
סוף המחזה הוא התחלה חדשה
עברנו את החורף והנה כבר בא
האביב שיביא איתו את התקווה
סוף המחזה הוא התחלה חדשה
ילדים ייצאו לשחק בגינה כי
הגשם כבר פסק ואפשר לצאת החוצה
מבלי לפחד ומבלי להיפגע
סוף המחזה הוא התחלה חדשה
האביב כבר הגיע והקיץ עוד מעט
אחר כך הסתיו ואז גם החורף
ושוב מתחילים מהתחלה

אליס | מאת: אביגיל שפרינגר
על ראש מגדל גבוה
שכבתי הפוכה
מי למעלה מי למטה
זו אני או זה אתה
מהעלים לאדמה
זה מרחק גדול ליפול
בחרוזים ובחידות
לימד אותי הכל
אליס אליס
בעולם כזה הפוך
אל תעצמי את העיניים
אולי זה רק חצי חיוך
שיחק איתי מט שח
וכתב לי מכתבים
על נסיכים ונסיכות
על אהובות ואוהבים
היא אמרה לי
״את מקרה ממש שכיח״
כמו כל אדם אחר.
הוא לוחש לי ״הפרש או הצריח?״
חשבת שלא תוכלי להתבגר?
הוד מעלתך אליס
מעניין לאיזה מרחק נפלת עד עכשיו.
את רוצה לגדול? להתארך כולך? לקמט כמו נייר?
אליס אליס
לעולם כזה הפוך
אל תביטי בעיניים
אין בך לא טיפת לכלוך
א- אל תעצמי את העיניים
ל- לעולם לא תדעי מנוחה
י- יום אחד אולי יבוא…
ס- סליחה