"קודם חבר שלי ואז אני": לזכרו של סרן אייל קליין

אייל קליין, בנם של חגית ואמיר ואחיהם הצעיר של גיא ועידו, נולד בכפר הרי"ף בשנת 2001. ילד שובב, מתוק ודעתן שכונה בבית "לולי". אהב ספורט, רכיבה על אופניים וקורקינט, וכבר מגיל צעיר הפגין מיקוד ונחישות. למד ב"שדות יואב" ובתיכון "צפית", שם התבלט במקצועות הריאליים. אייל הקיף את עצמו בחברים רבים, אהב אוכל טוב, התעניין בבישול ותמיד הקפיד לקחת עמו את כלבתו האהובה הארלי ופק"ל קפה לכל הרפתקה.
היה לאייל חיבור טבעי עם הטבע. הוא העדיף טיולים על פני כל בילוי אחר. בילדותו יצא לטיולים רבים עם משפחתו ברחבי הארץ ובחו"ל, ובתקופת התיכון היה יוצא עם חבריו לבילויים בחוף הים, לטיולים בשבילי הארץ ולטבילות במעיינות ובפינות חמד בחיק הטבע. הוא וחבריו נהגו לפקוד בורות מים מוזנחים באזור השפלה והרי ירושלים על מנת לנקות, לשפץ ולהביאם להיות ראויים לביקור.
טיולים רגליים לא הספיקו לאייל, שמצא אהבה גדולה גם בתחום האופנועים ורכיבת השטח "אנדורו". זוהי רכיבה ספורטיבית קשה ותובענית שקסמה לו במיוחד בשל הכושר הגופני והטכניקה שהיא מצריכה, ועל כן השקיע בכך שעות רבות של אימונים ונהנה לרכוב עם אחיו, בני דודיו וחברים.
בשנת 2019 התגייס אייל לפלס"ר נח"ל והתקדם במהירות לתפקידי פיקוד וקצונה. במהלך שירותו הקרבי התבלט אייל לא רק כלוחם אלא גם כמפקד חדור תחושת שליחות. הוא דחף את חייליו למצוינות ודאג להם כאח. אהב להוביל, אך תמיד עשה זאת בצניעות, ברגישות ובאהבה. כשכתב ביומנו שמפקד צריך לנהוג בחייליו כאילו היו אחיו הקטנים – לא הייתה זו רק אמירה, אלא דרך חיים.
בסיומם של ימי חול המועד סוכות תשפ"ד, אייל התנדב להגיע לסגור שבת עם חייליו בקו בעזה ולאפשר לחלק מהחיילים לצאת לחופשת החג השני. הוא הצטרף כחייל ולא כמפקד מאחר שלא הכיר לעומק את הגזרה. ב־7 באוקטובר 2023, בשבת שמחת תורה, נפל אייל בקרב גבורה באנדרטת נירים תוך כדי הגנה עיקשת על תושבי הדרום. לחם בראש הכוח, ניהל את הקרב באומץ ונפל תוך שהוא מציל חיים רבים.
לאחר נפילתו, ספד לו אחיו גיא במילים שמסכמות היטב את השפעתו: "נעשה כל שנוכל כדי לעמוד בסטנדרט הבלתי-אפשרי שלך, ונהפוך לאנשים טובים יותר בפני עצמנו ובפני הסובבים אותנו. אני מעריץ אותך, כפי שתמיד הערצתי, על כל מה שהיית ועל כל מה שעוד חלמת להיות."
גם גיסתו נעמה היטיבה לבטא את דמותו: "נילחם כדי לחיות קצת יותר כמוך... נפיץ את האור הבוהק שלך לכל עבר. אני גאה בך כל כך, אוהבת אותך בכל ליבי, וכל כך כל כך מתגעגעת."
אייל היה בעל אישיות נדירה ולב עצום, חכם, עקשן, מצחיק וכריזמטי. חבר שאין לו תחליף, מפקד מעורר השראה ואדם שחי כל רגע במלואו. יהי זכרו ברוך.
מנציחים את אייל
הטבע הוא המרחב המתבקש והראוי ביותר להנציח בו את אייל ולקשור בו את זכרו. מאז נופלו הכואב הוקמו נקודות הנצחה במיקומים בעלי קשר לאייל, שמאפשרות לקרובים לעוברי אורח להתייחד עם זכרו בשלוות הטבע. כל אחד מוזמן להגיע לנקודות בטיפוס, עם האופנוע, רגלית, או עם רכב וסל פיקניק, וליהנות מפק״ל קפה ומתצפיתו אל הנוף שאייל אהב.
ביער אשתאול, בסיומה של עלייה קשה אותה אייל אהב לטפס עם האופנוע, הוקמה פינת ישיבה מעלה אייל. בפינה מוצבת פינת ישיבה עם ספסלים ושילוט בצורת קסדה, המזכירים לנו את התחביב של אייל שסימל את היותו שאפתן והרפתקן.
ביער צרעה, בסיומו של אחד מהמסלולים בהם אהב לרכב עם האופנוע, הוצב הספסל של אייל. הספסל צופה אל השפלה כמעין מסגרת של תמונת 360°. על הספסל חרוט משפט שאפיין מאוד את אייל ואת ערכיו - ״קודם חבר שלי, ואז אני״. הספסל מהווה מקום מפגש לנוער, והתקיימה בו אף פעילות משותפת של נוער וצעירים בסיכון.
בבית העלמין בכפר הרי"ף הוצבה ערכת קפה עם כל מה שצריך: הפק"ל של אייל. אייל מעולם לא ויתר על הזדמנות לפק"ל קפה בפינה יפה בטבע, גם בשיא החום של הקיץ דאג לכולם לקפה שחור רותח. אתם מוזמנים להגיע למקום, לעשות פק"ל לפי המתכון של אייל, ולהקשיב לשירי הפלייליסט שלו.