
בין זיכרון לתקומה: במועצה אזורית יואב מציינים שנה ל-7 באוקטובר
באירוע התכנסו יחד משפחות שכולות, קרובים לחטופים, תושבי ותושבות המועצה. יחד התהוותה שרשרת אנושית של כאב, זיכרון ותקווה
ב-6 באוקטובר 2024 התקיים ברחבת מועצה אזורית יואב אירוע לציון שנה ל-7 באוקטובר, בהשתתפות משפחות שכולות, משפחות חטופים וחטופות, מאות תושבות ותושבי המועצה ובני נוער.
את תפילת ה"יזכור" הקריא אמיר רוזנטל מקיבוץ כפר מנחם, אביו של סמל ראשון אפיק רוזנטל זכרו לברכה, שנפל ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד, שבעה באוקטובר בקרב על קיבוץ נחל עוז.
בשם משפחות החטופים והחטופות נשאה דברים הדס צוברי מקיבוץ כפר מנחם, דודתה של נעמה לוי, שבאותה העת הייתה עדיין חטופה בשבי החמאס. נעמה שירתה כתצפתינית במוצב נחל עוז ונחטפה ע"י חמאס בבוקר של ה-7 באוקטובר, והושבה לאחר 477 ימים בשבי בינואר 2025.
בדבריה בטקס, ציינה הדס כי: "יש כל-כך הרבה דברים שקרו לפני שנה שאסור לנו לשכוח. אבל חשוב גם לזכור, שאנחנו משפחות החטופים עדיין שם בשביעי באוקטובר. האירוע לא נגמר. אני פונה אל כל אחד ואחת מכם. אל תשכחו את החטופים. תעזרו לנו להדהד בחברה הישראלית את המסר שאסור לנו להמשיך כרגיל בחיינו כל עוד הם לא כאן".
את תפילת החטופים נשא כרמל עידן מכפר הרי"ף, אביו של צלם ynet רועי עידן, שנרצח על ידי מחבלי חמאס יחד עם אשתו סמדר בקיבוץ כפר עזה. נכדתו אביגיל, בתם של רועי וסמדר נחטפה לעזה ושוחררה בעסקת החטופים. שני אחיה הגדולים יותר (עמליה ומיכאל) התחבאו בארון במשך 14 שעות בביתם וניצלו.
את הטקס ליוו בשירה ונגינה נוגה ון דר ולדה, עדי דרגצקי וניר אקיאיי ממרכז המוסיקה יואב.
ראש המועצה האזורית יואב נתי לרנר ציין בטקס כי בדברי הנביא ירמיהו אנו מוצאים תקווה ואמונה בעתיד: "כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (ירמיהו פרק ל"א).
עוד הוסיף ראש המועצה: "התקווה הזו היא המפתח להתמודדות שלנו. מתוך הכאב והזיכרון של השנה שחלפה, אנו שואפים קדימה – לתקווה לשובם של החטופים, לחזרתם בשלום בגופם ובנפשם של כלל החיילים וכוחות הביטחון, לתקווה לשיקום והתחזקות של קהילת העוטף וגבול הצפון, ולתקווה לעתיד שבו נחיה חיים בטוחים יותר, מלאי שותפות ואמונה".
באירוע ההוא, בו התכנסו יחד משפחות שכולות, קרובים לחטופים, תושבי ותושבות המועצה – התהוותה שרשרת אנושית של כאב, זיכרון ותקווה. בתוך הדמעות, ההקראות והשירים, פעמה לבה של קהילה שלמה שלא שוכחת ולא מוותרת.



