ענת חבר

מאז שנולדתי בשנת 1966, אני גרה בטבריה שאני כל כך אוהבת. כבר כמעט 34 שנים שאני עובדת בביטוח לאומי, בתפקידים שונים. כיום אני מנהלת את מרכז שירות לקוחות, שם מתקבל כל הקהל המגיע לביטוח לאומי. אנחנו משתדלים לתת את המענה המירבי והמיטבי לכל המבוטחים באופן הכי רגיש תוך הקשבה, הכלה ותמיכה בשיתוף פעולה עם כל מחלקות הסניף.
כל חיי אני זוכרת את עצמי מתנדבת. לאורך השנים התנדבתי במחלקת ההתנדבות של עיריית טבריה, בעיקר עם נוער בסיכון במועדון בשם "מגדלור", שם היינו מאתרים נוער בגנים ציבוריים ומעניקים להם מסגרת תומכת. בהמשך, הצטרפתי למשלחת הומניטרית לגאנה למשך שבועיים – שם עזרנו לילדים יתומים שהיו זקוקים לכל פיסת אהבה.כאשר בעלי , מנחם, עשה רילוקיישן לוושינגטון בתפקידו כנציג משטרת ישראל – עבדתי בשגרירות ופעלתי עם נשות הקהילה הדיפלומטית. בשנת 2021 התנדבתי ל׳ויצו׳ היינו מקיימים שם ערבי תרבות לנשות הקהילה, הייתי המקשרת בין עורכי דין שנותנים שירות בהתנדבות לבין נשים עם בעיות משפטיות שונות - שראו בשירות הזה קרן אור.
ב-7 באוקטובר 2023 הייתי בארצות הברית, בביקור אצל הבן שלי. כשהגענו להוואי, שמענו על מה שקרה – ומאותו רגע הכל נעצר. לא הצלחנו להישאר שם בידיעה שהאחים והאחיות שלנו בארץ עוברים טראומה כל כך קשה. חזרנו מיד לישראל,
בשדה התעופה פגשנו ישראלים טובים שחיים באמריקה שאספו ציוד לצהל, ותרומתינו הצנועה הייתה לסייע להעביר לצבא בארץ את כל הציוד. מאחר שאנו עובדים במוסד חיוני – תפקדנו ככזה ועבדנו וסייענו בכל אשר היה אפשר. הימים הראשונים היו מטלטלים. פתאום היינו צריכים לדאוג לתשלומים לשבויים ולפצועים, כל העיר התמלאה במפונים מבתיהם שעברו תקופה לא קלה, והקהל שהגיע אלינו גדל פי כמה וכמה. התייצבנו בבתי המלון, פתחנו עמדות שירות, והגענו לכל מקום שבו נדרשה עזרה – כדי לסייע, להסביר, לתמוך, להקשיב. גם כשהגיעו המפונים מבני ברק, בזמן המבצע האחרון, שוב מצאנו את עצמנו שם. פשוט נכחנו – עם לב פתוח ומוכנות לעזור.
אני משתדלת לשלב בין העשייה החברתית וההתנדבותית, ובין העבודה שהיא בעצמה סוג של עשייה למען האחר, ולא רואה בזה שתי ישויות נפרדות – הכל אחד. לאחרונה נבחרתי על ידי הביטוח הלאומי הארצי לייצג את ישראל ולנסוע לדרום אפריקה, להביא עולים יהודים לטבריה – כחלק מהתמודדות עם האנטישמיות הגוברת. בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית, זו הייתה זכות גדולה. עוד דרך, עוד שליחות. אני מאמינה בכל ליבי שנתינה היא דרך חיים – ואני מתכוונת להמשיך ולפעול כל עוד ליבי פועם.