ילדי בית הספר כנר

במהלך מלחמת חרבות ברזל, בית הספר כינר הפך למוקד של תקווה וסולידריות. כאשר קלטנו 120 מפונים ו-15 מורים מקריית שמונה ומהצפון, המקום שלנו הפך לבית עבור רבים שנאלצו לעזוב את בתיהם. זה היה רגע מכונן, שבו נדרשנו כולנו להציג גמישות, תמיכה ואהבה.
הקליטה התקיימה בסיועי ובסיוע צוות המורים והתלמידים, שהתגייסנו למען המטרה החשובה. כל כיתה הפכה למקום מפגש, שבו התלמידים החדשים יכלו למצוא לא רק מקום ללמוד, אלא גם מקום להרגיש שייכים. יצירת תחושה של אינטגרציה הייתה המטרה המרכזית שלי.
ארגנו פעילויות משותפות, סדנאות וימי עיון, שהיו לא רק דרך ללמוד אלא גם להכיר ולהתחבר. בתקופה הזו, התחושות היו מעורבות. מצד אחד, היה קושי להתמודד עם המצב הקשה של המפונים, ומצד שני, הייתה תחושת סיפוק גדולה מהיכולת שלנו לעזור ולתמוך.
קיבלנו תגובות מרגשות מהמורים וההורים, שהביעו תודה והערכה על המאמצים. קהילת ההורים שלנו, שהייתה חלק מתהליך הקליטה, הביאה עמה סיפור אישי של כאב, אך גם של תקווה. כולנו, יחד, בנינו מחדש את תחושת הקהילה שלנו, והפכנו את בית הספר למקום שבו כל אחד יכול למצוא את מקומו.
בסופו של דבר, התקופה הזו היוותה הזדמנות להתחבר ולהראות את הכוח של סולידריות אנושית. בית ספר כינר הפך למקום שבו מחנכים לערכים של אהבה, תמיכה ושיתוף.