בר יוחאי חיים

התגייסתי לצה"ל כלוחם בגבעתי גדוד שקד. מאז ומתמיד כיוונתי לשירות קרבי ושמחתי על היכולת שלי להגן על המולדת.
הסיפור שלי מתחיל ביום שבת שמחת תורה, 7 באוקטובר. באותו יום הייתי בכיסופים במסגרת מילוי תפקידי על שמירת היישוב. בבוקר קיבלתי הקפצה מיהודה ושומרון למסיבה ברעים. בשעה 9:40 כבר הגעתי למסיבת נובה, שם ראינו מאות מבלים פצועים. לא חשבתי פעמיים - הקמנו חפ"ק לקליטת פצועים והגנו בגופנו למעלה מארבע שעות על המבלים, תוך כדי לחימה עם עשרות מחבלי חמאס.
לקראת הצהריים עליתי עם החברים להילחם בכיסופים, ושם קיבלתי יריות בפלג גוף תחתון. לאחר שיקום של חודש ימים, קיבלתי שתי שיחות מרגשות מהורים של שתי מבלות במסיבה שהצלתי אותן וטיפלתי בפציעותיהן. את האחת הצלחתי להחביא בתעלה ואת השנייה במקרר במסיבה.
היום, שנה וחצי אחרי, אני מספר את סיפור הגבורה שלי בבתי ספר מול נערים ונערות לפני הגיוס לצה"ל. אני מדבר כדי לעורר תקווה אצל אנשים כמוני שנפצעו כשאני מבקר אותם בבתי חולים אצל אנשים בשיקום, וגם אצל בני נוער כי לחדד את המסר שאין לנו ארץ אחרת והמלחמה היא מלחמת קיום על הבית.