הווטרן האחרון בטבעון

סמיון נולד במרץ 1922 בכפר פוֹרִיצְק, במחוז ווֹהְלִין בפולין. הכפר סופח לאוקראינה ב 1939 והיה ממוקם כ 7 ק"מ מן הגבול עם פולין. עקב קרבתו לגבול, הכפר נכבש ימים בודדים לאחר שהגרמנים תקפו את ברה"מ, ביוני 1941. כמעט כל המבנים בכפר נשרפו. במבנים שנותרו שוכנו יהודי הכפר; סביב הבתים נמתחה גדר תיל. בגטו זה, מצאו עצמם מרבית בני משפחתו המורחבת של סמיון.
יותר מ-40 מבני משפחתו – ביניהם הוריו, סביו וסבותיו, דודיו ודודותיו, 6 אחיותיו ומשפחותיהן, כולל ילדיהן – נרצחו באוקטובר 1942. "החיים בגטו היו גיהינום" נזכר סמיון. יהודי הגטו נאלצו לסבול מרעב והתעללויות יומיומיות מידי הגרמנים והאוכלוסייה המקומית.
באחד הימים באוקטובר 1942, מס' נציגי המשטרה האוקראינית וחיילים גרמנים הודיעו שעל יהודי הגטו להתייצב מיד ברחוב עם כל חפציהם. הם הוצעדו לכיוון הכפר סְטָארִי פּוֹרִיצְק. שם, הוחזקו במשך יומיים בחצר בקר, ללא מים ומזון; עברו התעללויות והוכו באמצעים שונים, ביניהם שוטי נַאגָאִיקַה. הם חולקו לקבוצות, אשר הובלו, בשעות שונות לאורך אותם יומיים שטניים, לבור שנמצא ביער שלצד הכפר. שם הוצאו להורג.
סמיון היה חלק מן הקבוצה האחרונה – לאורך ימיים, לצד בני משפחתו, עבר עינויים באותה חצר בקר מידי שוביו. כשהגיע שעת הקבוצה האחרונה לצאת לצעדה אל עבר הבור, סמיון החליט לברוח. "לא נותר לי יותר דבר – לא נותר מה לאבד", הוא נזכר.
הוא החל לרוץ לכיוון היער, החיילים והשומרים שהובילו את הקבוצה החלו מיד להמטיר לעברו אש. אחד הכדורים פילח את רגלו, אך יצא מן הצד השני – העצם לא נפגעה. "זה היה המזל שלי – הכדור ההוא היה מחסל אותי; הייתי גם ככה במצב פיזי נוראי, הייתי גמור." סמיון הצליח להימלט.
"נדדתי ביערות באזור שלנו; מלבדי, אני יודע שהסתתרו באותם יערות קבוצות נוספות של יהודים בעלי גורל דומה לשלי", מספר סמיון. סמיון מצא 2 יהודים נוספים מן הכפר שלו, אשר ברחו מוקדם יותר מן הגטו. יחד, הם נדדו מרחק של יותר מ 200 ק"מ, לעבר המחוזות לְבוֹב וטַרְנוֹפּוֹל. במרץ 1943, באזור הכפר לצ'אטוב הם הצליחו למצוא את גדוד הפרטיזנים שפעל באזור. סמיון ו- 2 השורדים הנוספים מכפרו התנדבו להילחם בשורות הגדוד. לאורך 14 חודשים נלחם סמיון בשורות הפרטיזנים – השתתף בקרבות רבים כנגד הגרמנים ובעשרות משימות חבלה, שבמסגרתן פוצצו גשרים, פסי רכבת וטנקים גרמניים. במאי 1944, כשהאזור שוחרר ע"י הצבא האדום – סמיון התגייס לשורותיו והצטרף מיד ללחימה באזור. על גבורתו באותם קרבות, עוטר ב "מדליית העוז".
סמיון נפצע קשה בקרבות לשחרור מחוז וטַרְנוֹפּוֹל ופונה לבית חולים בעורף. לאחר אשפוז ארוך, בנובמבר 1944, שוחרר מן הצבא האדום עקב פציעתו. "לא היה לי לאן לנסוע, ידעתי שמשפחתי איננה ושביתי נשרף" נזכר סמיון. "עם זאת, החלטתי לחזור – לראות מה נשאר". סמיון גילה שאחותו, סוניה, בדרך לא דרך הצליחה גם כן לשרוד. "היינו היחידים שנותרו ממשפחתנו הגדולה".
כיום, סמיון טֶסְלֶר מתגורר לשביעות רצונו בבית האבות "כרמלה".
סמיון הוא הווטרן האחרון המתגורר בקרית-טבעון.