האבא של כל העצים בטבעון

מבט חטוף על כפות ידיו של ארנון כפיר, מלמדות לא מעט על עיסוקו במשך השנים, החריצים בכפות ידיו טבעו את מנגינת האדמה, היא מנגינת חייו.
ארנון נולד בקיבוץ בית השיטה ב-14.3.1943 והוא בוגר הפקולטה לחקלאות ברחובות. במשך השנים היה חבר בשלושה קיבוצים ועסק בתחום החקלאות והיה מרכז גידולי שדה ומרכז משק. בשנת 1989 הגיע לטבעון יחד עם משפחתו ומאז נטע את נפשו במקום הזה. במשך 21 שנים עבד במועצה, כמנהל אגף הגינון ושמירת הטבע, ניקיון ופיקוח פני העיר.
פרויקטים רבים עברו תחת ידיו והוא היה שותף פעיל בביצועם, אחד מהם היה הקמת "פארק הקטר" בקרית חרושת.
אזור זה שהפך ביצה, עקב שינוי תוואי הזרימה של נחל הקישון, יצר לימים מפגע תברואתי בדמות יתושים טורדניים.
ראש המועצה דאז, שמואל אבואב, היה בחור צעיר וכריזמטי, שרצה ברווחת תושביו וחתר להפוך את "הנאחס לנכס", הוא זיהה אפשרות לפיתוח המקום בשיתוף קק"ל ורתם אותם לעניין.
כך נוצר מהלך במקום, בו לקחו חלק, מתכנן מים ומתכננת נוף, לשם תכנון הפארק ולאחר שהציגו את התוכנית, ניגשה המועצה יחד עם קק"ל לביצוע המשימה. תכנון הפארק כלל את קליטת הנביעות והולכתן לנחל, כמו גם את יבוש הביצה.
בתוואי השטח הקיים, נכחו פסי רכבת העמק והתחנה מאז ואף הם, הפכו חלק בלתי נפרד מתוכנית הפארק. העבודות קרמו עור וגידים במהרה ובשנת 1993 הפארק נפתח לקהל הרחב והפך אטרקציה ברמת מתקניו, אשר כללו בריכת מים נובעים שהיוותה פנינת חן טבעית, אומגות ומגרש משחקים, כשהדובדבן בקצפת היה קטר צבעוני, שהונח ברוב פאר על הפסים ועשה חסד עם ימיה המפוארים של רכבת העמק.
ארנון הוא מאלה שזכו לנסוע ברכבת העמק, בסביבות גיל ארבע, עת גר בקיבוץ בית השיטה, נסע עם אימו לביקור בבית הוריה בירושלים. הם נסעו מבית השיטה לחיפה ומשם לירושלים. המסלול בו נסעה הרכבת והסיבות להקמתה, עדיין חרוטים היטב בזיכרונו ונותנים בהקמת הפארק, סגירת מעגל אישית.
שטף דיבורו מלמד על אהבתו לארץ ישראל ואוצרותיה הטבעיים, הוא שופך אור בנוגע להמון נושאים הקשורים למדינה ומגלה בקיאות רבה בפרטיהם, ברם, אהבתו האמיתית מתגלה כשהוא מדבר על עצים, כי אז מנגינת קולו מתנתקת מהאיפוק הטבעי שבו ומשדרת את צלילי הטבע.
טיפוח ושמירה על העצים, היא בבחינת טיפול מסור כעל ילדיו, קל וחומר, כל בקשות הכריתה שעברו דרכו טופלו בקפידה והועברו להמשך טיפול בקק"ל. טבעון זכתה שיועברו אליה שלל עצים, עקב שיתופי הפעולה שיצר עם קק"ל ועם מע"צ, ביחוד עצי זית שהועתקו ופרוסים בשדרות המעוטרות בעצים עתיקי יום ומשווים לטבעון מראה ים תיכוני.
גם תכנון פינות הנצחה בגינות ציבוריות, ספסלים, מצפורים ותצפיות באו לידי ביטוי כחלק מהגדרת תפקידו.
רגישותו כאדם אוהב טבע, ויחסי אנוש טובים, הביאו למערכת יחסים קרובה עם הכפופים לו, כמו גם עם תושבי הישוב.
כובע הטמבל המזוהה עם דמותו, מצייר אותו כברנש ארצישראלי טיפוסי, וזיקתו המיוחדת לאדמה ולמקום, נפרסת מכל רמ"ח אבריו, אפילו ילדיה של טבעון לא פספסו את האדם שהוא "עץ השדה" ונתנו לו מקום של כבוד בעיתון הבית ספרי תוך שהם מכנים אותו: "האבא של כל העצים בטבעון".