שורשים של נתינה, חינוך וחוסן

מיכאל וגאולה אסרף הם מדור המייסדים של אבני חפץ. מיכאל נולד בירושלים בשנת 1965 וגאולה נולדה בקדימה בשנת 1966. השניים נישאו בשנת 1989 והגיעו ליישוב בשנת 1990 עם בנם הבכור, כשנה וחצי לאחר חתונתם. הם היו המשפחה הראשונה שנקלטה ביישוב מחוץ לגרעין המייסד, והמשפחה החמישית בסך הכול. מאז נולדו להם עוד שישה ילדים, והם זכו לראות את משפחתם מתרחבת לילדים, חתנים ונכדים רבים.

עם הגעתם ליישוב, כשהיא אם לתינוק בן שלושה חודשים וללא אפשרות לעבוד מחוץ ליישוב, החלה גאולה לשמש כמטפלת הראשונה ביישוב. מתוך צורך אמיתי נוצרו מסגרות לילדים המעטים שהיו אז במקום. בהמשך הייתה סייעת במעון, למדה חינוך והפכה לגננת, מקצוע שבו היא עוסקת כבר כשלושים שנה. לדבריה, "עולם החינוך ליווה אותי והיה עבורי שליחות של ממש". היא רואה בשליחותה חינוך לתורה, לערכים, לאהבת הארץ והמדינה, ידעה להתבונן בכל ילד בעין טובה, לזהות את כישוריו ולהעניק לו את הכלים לצמוח ולהאמין בעצמו. אחת הזכויות הגדולות הייתה לחנך את ילדיהם של הורים שבעצמם גדלו והתחנכו בגניה.

מיכאל הגיע ליישוב לאחר שעסק בעבודה בחינוך, כמדריך ומחנך בישיבה תיכונית. עם השנים פיתח את כישוריו הטכניים ועסק בשיפוצים, חשמל, הסעות ותחזוקה. הוא סייע ותרם רבות בתחילת הישוב לתושבים בכל תחום שנדרש, מחיבורי מים וצנרת ועד בניית ארונות ותיקונים. לדבריו, "בכל בית יש לי חלק". במשך כ-30 שנה הפעיל את המכולת הראשונה של היישוב, שאותה הוא רואה כמנוע צמיחה קהילתי ולא רק כמקור פרנסה. כיום הוא גם מטפל ברפואה אלטרנטיבית ומדריך חתנים.
במהלך השנים התמודדה המשפחה עם אתגרים קשים. אחת מבנותיהם נותרה עם מוגבלות שכלית לאחר חיסון בינקותה. בפיגוע שאירע ביישוב חדר מחבל לישובם, רצח את השכן , עבר לביתם וירה דרך החלונות אך בני משפחתם ניצלו בנס. בנם חלה בסרטן המוח בגיל 4 וחצי ונפטר בגיל תשע וחצי. למרות הכאב, הם בחרו לצמוח מתוך הקושי. "כל מה שעברנו הוא תהליך לחוסן המשפחתי שיש לנו היום", הם אומרים.

כשהם מביטים כיום ביישוב שצמח ממקום ללא כבישים ושבילים, מים חשמל ומניין למקום עם בתי כנסת וקהילה משגשגת וישוב מפותח הם חשים גאווה עמוקה. המסר שלהם לדור הצעיר הוא פשוט ועמוק: "להיות עסוק בנתינה, לראות את האחר, לאהוב את כולם ולפעול תמיד בעין טובה".