חלום שהתגשם

חנה אלדר נמנית עם דור המייסדים של היישוב ענב, ומאז עלייתה לקרקע בדצמבר 1981 היא שזורה בסיפור התפתחותו של המקום. את הדרך החלה כחלק מגרעין המשפחות שהתארגן עוד בטרם הוקם היישוב, במפגשים שנערכו בנתניה, שם התגבשו החזון, הערכים והאופי הקהילתי של היישוב העתידי. "השמועה על הקמת יישוב חדש בשומרון התפשטה במהירות, ובנתניה התחיל להתגבש הגרעין שהוביל להקמת ענב."

בימיו הראשונים של היישוב התמודדו המשפחות עם תנאי חלוציות לא פשוטים. רק עשר משפחות יכלו לעלות בשלב הראשון בשל מגבלות התשתית, והחיים התנהלו בקראוונים שחוברו לגנרטור, בעוד אספקת המים הגיעה באמצעות מכלים. לדבריה: "הייתה אכזבה גדולה אצל מי שלא נכללו בעשר המשפחות הראשונות, אבל עבורנו זו הייתה תחילתו של חלום."

עם קבלתה לתפקיד מזכירת היישוב, עזבה חנה את עבודתה בבנק והקדישה את עצמה לבניית החיים החדשים בענב. בתחילה נשא היישוב את השם הזמני "שבי שומרון ב'", ורק באוקטובר 1982 נחנך רשמית בשם ענב. "בנינו כאן הכול כמעט מאפס. כל החלטה, כל יוזמה וכל עשייה הרגישו כמו עוד אבן בבניית הבית שלנו", היא נזכרת.

לאורך השנים הייתה חנה פעילה בוועדות החינוך, הקליטה והתרבות, ולקחה חלק משמעותי בעיצוב חיי הקהילה. אספות החברים היו אז לב העשייה הציבורית, וכל נושא שהעסיק את היישוב נדון במשותף. "התחושה הייתה של יצירה, שותפות והגשמת חלום. כולם הרגישו שהם בונים משהו גדול מהם", היא משתפת.

גם בעלה, אריק אלדר ז"ל, היה שותף מרכזי לעשייה הציבורית ושימש כיו"ר המזכירות. סוגיות הקשורות ליישוב המשיכו ללוות את בני הזוג גם בבית, כחלק בלתי נפרד מחייהם, שכן "באותן שנים היישוב היה חלק מכל רגע בחיים שלנו. לא הייתה הפרדה בין הבית לבין העשייה למען הקהילה".

לצד פעילותה הציבורית ייצגה חנה את היישוב במתנ"ס, עבדה במפעל לרכיבים שהוקם בענב, ובהמשך פתחה קליניקה בביתה, שבה עסקה בקוסמטיקה וברפלקסולוגיה במסגרת קופת החולים.
אל ענב הגיעו חנה ואריק כזוג צעיר ללא ילדים. במהלך השנים הקימו משפחה גדולה, וכיום ילדיהם ונכדיהם ממשיכים להרחיב את המעגל המשפחתי שנולד במקום שהפך לבית. לפני כחמש שנים הלך אריק לעולמו, בעיצומה של תקופת הקורונה. זכרו מונצח במועדון "רננים", מועדון ותיקי היישוב, הנושא את רוחו וממשיך את דרכו. אריק היה אוהב אדם, מלא שמחת חיים, אמונה והומור. "האור שלו ממשיך ללוות אותנו גם היום", חנה משתפת. כיום, כשהיא מביטה על ענב שמונה כבר מאות תושבים ובתים רבים במקום הקראוונים הראשונים, חנה חשה סיפוק עמוק על הדרך שעברה יחד עם היישוב. "כשאני מסתכלת לאחור, מהימים הראשונים בקראוונים ועד ליישוב הפורח שקיים היום, אני מרגישה הכרת תודה גדולה על הזכות להיות חלק ממפעל החיים הזה ולראות חלום שהתגשם".

השמועה על הקמת ישוב חדש בשומרון התפשטה במהירות ורבים החלו להתעניין. מקום הכינוס היה בנתניה שהתמלאה בעשרות משפחות נרגשות . למעשה,בנתניה החל לראשונה להתגבש הגרעין שהוביל להקמת הישוב בעינב. במפגשים הועלו הצעות והתקבלו החלטות בנוגע למהותו אופיו וצביונו העתידי של הישוב. נציגי אמנה עדכנו אותנו באופן שוטף בהתקדמות התהליך עד שהתבשרנו כי בשלב הראשון תתאפשר עלייתן לקרקע של עשר משפחות בלבד. הוסבר לנו כי עלות חיבור גנרטור לכל קראוון גבוהה מאד והמים י יסופקו באמצעות מכלים..אושר חיבור לעשרה קראוונים למשפחות ועוד שני קראוונים למזכירות ולבית הכנסת. נבחרה וועדת קליטה שתפקידה היה לראיין את המשפחות ולבחור מתוכן את עשר המשפחות הראשונות. האכזבה היתה גדולה בקרב אלו שלא זכו להיכלל בקבוצה. לאחר שהתקבלתי למשרת מזכירה בישוב התפטרתי מעבודתי בבנק. עלינו לקרקע ב-8 בדצמבר 1981. תושבי הישוב שבי שומרון אשר עלו לקרקע ארבע שנים לפנינו , ליוו אותנו במשך השנה הראשונה. תחילה באופן זמני ניתן לנו השם שבי שומרון ב' ובאוקטובר 1982 חגגנו טכס עליה לקרקע עם השם החדש עינב כאשר הישוב מנה כבר 19 משפחות. בדצמבר 85 התחלנו לבנות את בתי הקבע.לאט לאט החל הישוב להתפתח. כיום מונה הישוב 220 משפחות. לאורך השנים היינו פעילים בוועדות השונות חינוך קליטה תרבות והתחושה היתה של יצירה, שותפות והגשמת חלום. אספת החברים היתה אז אחד המוקדים המרכזיים של חיי הקהילה , כל עניין הנוגע לחיים המשותפים בישוב הובא לדיון ולהצבעה וכל החלטה היוותה נדבך נוסף בבניית המקום. אריק בעלי ז"ל שימש כיו"ר מזכירות, הדילמות והנושאים הקשורים לישוב ליוו אותנו גם בבית. קיימנו מפגשים עם המוכתרים של הכפרים הסמוכים, הם ביקרו אצלנו ואנחנו אצלם ושררה אווירה טובה של שכנות וקשר. בתחילת הדרך הייתי נציגת הישוב במתנ"ס ובהמשך עבדתי כשרטטת במפעל לרכיבים שהוקם ביישוב. לאחר מכן פתחתי קליניקה בביתי ועבדתי כקוסמטיקאית וכרפלקסולוגית מטעם קופת החולים. עלינו ליישוב כזוג צעיר ללא ילדים ובמהלך השנים נולדו לנו ב"ה 7 ילדים, כיום כולם נשואים ולהם ילדים משלהם , זכינו, תודה לאל במשפחה גדולה ומבורכת. לצערי, בעלי אריק נפטר לפני כחמש שנים בעיצומה של תקופת הקורונה. אריק היה אוהב אדם מלא שמחת חיים אמונה והומור. אורו ממשיך ללוות אותי ובני משפחתי ומעניק לנו כוח להמשיך. זכרו מונצח במועדון רננים, מועדון ותיקי הישוב הנושא את רוחו הטובה וממשיך את דרכו. כשאני מביטה לאחור על הדרך שעברנו מהימים הראשונים בקראוונים דרך בניית הבתים והקהילה ועד לישוב הפורח שקיים היום-אני חשה הכרת תודה עמוקה על הזכות להיות חלק ממפעל חיים זה ועל הזכות לראות חלום שהתגשם.