"זהות מינית זה חלק מתרבות"

"אני גיא, בן 26, הומו. זו הזהות שלי, התבגרתי באיחור איתה. היום זה חלק גדול ממני ומה שמייחד אותי", אומר גיא כיום. אבל פעם לא הרגיש כך. כשגיא היה תלמיד כיתה ב', בבית הספר הבין- לאומי בסינגפור, הוא חש קנאה כשחברתו הטובה וחברו הטוב הפכו לזוג. לראשונה בגיל 8 הבין שקיים בו רגש שנתפס באופן חריג בחברה מאחר וקינא דווקא לחברו. "הבנתי שזה סוד שאלך איתו, ושאני לא אמור לספר אותו", אומר גיא.
כשחזר לארץ גיא המשיך לשמור על הסוד, אך הילדים בבית הספר הבחינו בייחודיות שלו, הבנים פנו אליו בקריאות גנאי ויזמו חרמות נגדו. עם הבנות, נהג בחברות: "היינו רואים מועדון ווינקס ומתחפשים עם חצאיות טוטו וכנפיים זה הרגיש לי פשוט טבעי ונכון".
כשהגיע לתיכון, גיא לראשונה חש שווה בין שווים, כשחקן במגמת תאטרון, ההופעה על הבמה שכל כך אהב והתרגל להסתיר אותה, הפכה להיות מקור לגאווה, לקבלה.
עולם התרבות הוא חלק בלתי נפרד מחייו. הוא מדבר על החשיבות מבחינתו, כאדם הומו, להכיר ולצרוך תרבות בנושא: "זה עניין של תפיסה תרבותית, לא רק זהות. אני תופס את זה תמיד כתרבות- ברמת האומנות שאני צורך, הסרטים שאני רואה והמוזיקה שאני שומע... כל אחד צריך להכיר את השורשים שלו. מה זה אומר עליי שסבתא ואבא שלי עלו ממרוקו למשל. להיות הומו זה לא פחות תרבות מלהיות אפגני או רומני. זהות מינית היא חלק מתרבות, וחשוב להכיר אותה, את הקהילה שלה ואת האנשים שעזרו לקדם אותה".
לאורך השיחה, גיא מעלה נקודות חשופות וכואבות, אך אי אפשר להתעלם מהאור הבוהק בעיניו, של האדם הבוגר והמודע שהוא היום.
תהליך היציאה מהארון הוא חלק שתמיד מלווה את הקהילה הגאה, הוא תהליך ממושך וניצחי שלא מסתיים אף פעם. הוא נוכח כשרואים זוג גאה אוחז ידיים בפארק, בקבוצת הקשר של הילדים שלנו בגן, בחיפוש דירה להשכרה, ראיון עבודה, בחוף הים, בכל מקום. כל עוד החברה שלנו מתקיימת, היציאה מהארון תמשיך להיות כאן, כי היא חלק בלתי נפרד מאיתנו, זו היא התרבות שלנו, ואנחנו ממשיכים לבנות אותה".