"גילוי נאות"

"אין טעם לבלות את החיים בתוך ארון, אתם ממילא תבלו בו את המוות", כך מספר דני . דני גדל בישוב חילוני באזור השומרון עם אח גדול ואחות קטנה, כבן להורים שעלו מברית המועצות וההשכלה הייתה חשובה להם, הוא נשלח ללמוד ברמת השרון בכפר הירוק. דני התקבל לכיתת מחוננים שם למד כשש שנים מכיתה ז' עד י"ב, כך מספר: "בית הספר היה ליברלי והייתה בו הכרה בעניין הלהט"ב, זה לא היה אישו." דני זוכר שבבית הספר היה תא גאה של תלמידים מהקהילה, שבית הספר אפשר להם להיפגש ולתכנון פעילויות להעלאת המודעות לנושא.

דני חווה חוויות שונות בבית הספר היסודי בו הרגיש דחוי חברתי ושונה, כיוון שהיה אאוטסיידר מחונן שלא מוצא את מקומו, לעומת היסודי בשומרון "הגעתי לכיתה חדשה בה הרגשתי קרוב לאנשים. "בתור ילד דחוי לא היה לי סטטוס חברתי גבוה ממילא, אז לא פחדתי שהנטייה המינית שלי תגרום לי לאבד אותו." בילדותו תחומי העניין שלו היו חקר ומדעים אך גם סריגה, תפירה, ציור ואומנות שלרוב מזוהים כנשיים יותר ובית הספר העניק לו מקום לבטא זאת. בגיל 13 התאהב בפעם הראשונה בבחור, ויצא מהארון. תהליך היציאה מהארון היה הדרגתי בפני קרוביו. " כל פעם במקום אחר או במעגל אחר", הוא משחזר. הפעם הראשונה שהודה בפני אחרים שהוא בי סקסואל הייתה בפני שני חברים טובים בזמן בית הספר. דני אמנם מזדהה כגיי אך גם מעיד שיצא לו לחוות בחייו משיכה לנשים, אף כי מעולם לא התאהב באישה. "כאשר אני מציג את עצמי כגיי אני גורם לסביבה להניח הנחות שאני רוצה שהם יניחו עלי", מסביר.

מה שהקל על דני בנעוריו היה הביטחון שנתנה לו הסביבה הקרובה לשיתוף ותקשור הרגשות שחווה בבית הספר, דבר שלא חווה בבית הוריו בו לא היה מקום להבעה אישית בנושא. "משתדלים לא לדבר על זה בבית. הם מקבלים אותי כי אין להם ברירה", הוא אומר שגם מאחיו הגדול אשר למד איתו באותו בית ספר קיבל כתף קרה, למרות שבמרוצת השנים הוא למד לקבל ולתמוך בו." סבתו של דני הייתה יוצאת דופן. הם אהבו לקרוא ספרים יחד ויום אחר קראו שיר של המשורר פושקין, שסבתו העריצה. שיר מגבר אל גבר. "סבתא אמרה לי שזה טבעי וקורה להרבה אנשים. אני חושב ששם התחיל התהליך בו סבתא שלי קיבלה את זה שאני גיי". השיר שקראו היה משמעותי מאחר ולדבריו "בבית הספר חייתי בעולם שכמעט אין בו ספרות להט"בית. אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי בפייסבוק פוסט שגבר כותב לבן זוגו מילות אהבה ומרגיש פעם ראשונה שאני לא לבד". המסר של דני הוא החשיבות בחשיפת תוכן על הלהט"ב בבית הספר כדי להעלות את המודעות לילדים שמרגישים שהם לא לבד. "כשהם יגדלו יהיה להם יותר קל לראות זאת במציאות", הוא מסכם.