" העבודה הייתה קשה וכרוכה בסכנה בשל הקרבה לגבול הסורי, אך בליבו לא היה פחד אלא רק אמונה”

שלום נולד בשנת 1932 בקזבלנקה אשר במרוקו. אביו היה בעל חנות לממכר סלים וסנדלים בשוק, וכך פירנס את שמונת ילדיו. כשהגיעה מלחמת העולם השנייה למרוקו ב 1940 שלום היה רק בן 8. "האוויר היה מלא בחרדה", הוא נזכר. מרוקו, הייתה בחסות צרפת, והושפעה ממשטר וישי הפרו- גרמני שהתחזק ביוני 1940 וחוקק חוקים אנטישמים. בהשפעת הנאצים, הצרפתים החרימו את כל העסקים מבעלות היהודים. ויהודים בעלי מקצועות כמו רופאים ורוקחים נושלו ממקום עבודתם. "הם רוקנו את הבתים אפילו מצלחות החרסינה, והותירו אותם חסרי כל. מזון קיבלו בהקצבה: 4 לחמניות ל-10 נפשות. הרעב היה מאד כבד, ואם המצב היה ממשיך כך - תוך 3 חודשים עם ישראל היה נמחק, לא היה נשאר אפילו אחד", מספר שלום. "המתח בין היהודים לערבים גבר. אמי נהגה להכין פשטידות ולחלק לשכנים שונאי ישראל, בתקווה לפייסם, אך הדבר לא עזר. הערבים השחיזו את סכיניהם וששו לעזור לשליטים. הרחובות היו מסוכנים עבורנו וזרקו עלינו אבנים. אני עצמי נפגעתי מתקרית אלימה. עד היום איבדתי את האמון באותם אנשים", הוא אומר.

"בזכותנו, היהודים שעלו מרחבי התפוצות – מרחבי אירופה ואפריקה, בזכותנו קמה המדינה!” מכריז שלום ומתרגש. חשוב לו מאוד לדבר על זיכרון השואה ועל גבורת היהודים שעמדו כנגד הנאצים. הוא חוזר ואומר "אני לא אשכח לעולם מה שעשו לעם היהודי, ואת הילדות שנגנבה ממני". בשנת 1942 הכוחות האמריקאים שחררו את מרוקו מהשלטון שנכפה עליה בפעולה נועזת. היהודים שם חוו הקלה ושגשוג – הרעב פסק ורבים מהיהודים מצאו עבודה אצל האמריקאים.
"כשקמה המדינה, לא נתנו לאנשים מבוגרים לעלות לארץ, ולכן נשארתי עם הוריי במרוקו. אבי חלה ולא זכה לעלות לארץ", נזכר. רק בשנת 1955 עלה שלום לארץ יחד עם אמו ויחד נשלחו לצפת בעגלה חקלאית, עם עוד 3 משפחות. במעברה בצפת גרו בצריף במשך 6 שנים עד שעברו לדירה. "כשאבי נפטר ידעתי שיש עליי אחריות לדאוג לאמי ומשפחתי, ועבדתי בכל עבודה שהזדמנה כדי להביא כסף הביתה – בניין, בקק"ל ועוד. כשאמי חלתה קניתי לה בית בקרית אתא והיא עברה לגור שם. עם השנים אחים נוספים עלו לארץ והתיישבו לידה", הוא נזכר.

בשנת 1964 התחתן עם אשתו אסתר, שותפתו לחיים עד היום. לשניים נולדו 8 ילדים. שלום עבד במע"צ – "סחבתי על גבי את כל תשתיות ברמת הגולן", הוא אומר בחיוך. העבודה הייתה קשה וכרוכה בסכנה בשל הקרבה לגבול הסורי, אך בליבו לא היה פחד אלא רק אמונה. במשך 34 שנים תחזק גם את בית הכנסת "שם ועבר" שבו נמצאת מערה קדושה, שלפי המסורת למד בה יעקב אבינו. הוא טיפח את המקום והדריך תיירים.

שלום הוא אדם מאמין ונלהב. הספר האהוב עליו הוא ספר הזוהר. הוא שמח בשמחת הקדוש ברוך ורואה בשמחת החיים מצווה חשובה. כמו אביו שהיה סוחר בשוק בקזבלנקה שבמרוקו, כך הוא היום אחד הדמויות המוכרות בשוק של צפת. אם תגיעו לשם תוכלו לזהות אותו בקלות בזכות החיוך והברכות שהוא מפיץ לעוברים והשבים: "מוכרחים להודות על הקיים ולשמוח במה שיש", הוא אומר.