" הוא אדם בעל תבונה ודעת, שלקח את גורל השכלתו בידיו"

יד הגורל הביאה לכך שפגשתי את עמיאל לוזון ביום בו ציין 90 חורפים להולדתו. למעשה את עמיאל הכרתי כל חיי ואני חבר של ילדיו ונכדיו. עכואים אמיתיים יודעים שלוזון זה לא רק שם משפחה יחיד אלא חלק משבט.

תחילת דרכו של עמיאל הייתה בטריפולי, עיר הבירה של לוב, שם נולד בתקופה שהמדינה עוד הייתה נתונה לשליטה איטלקית. "מלחמת העולם השנייה פרצה והעיר הופגזה על ידי האנגלים", סיפר לי עמיאל. כשהיה בן 7 בלבד נסגרו בפניו שערי בית הספר, אך לא שערי הבינה. הוא לקח את גורלו בידיו ולמד בכוחות עצמו עברית, איטלקית, מקרא ותורה. בגיל 17 בלבד, אף כי מעולם לא השלים את השכלתו הפורמלית הפך למורה ונסללה דרכו בעולם החינוך. "ידעתי עברית ודקדוק לשוני היטב, ואחי הבכור שמעון, שהיה מנהל בית ספר יסודי יהודי לקח אותי תחת חסותו", מספר לוזון. "בבית הספר כינו אותי 'המורה הקטן' ולאחר כשלוש שנים התקדמתי בתפקיד ומוניתי להיות מזכיר בית הספר", הוסיף.

רוחות התקופה הביאו איתן בשורות על הקמת המדינה היהודית ועמיאל מצא עצמו מסייע לעולים כעובד בסוכנות היהודית בטריפולי, בעוד יתר בני משפחתו כבר עלו ארצה. "פעם אחת בזמן שליווינו את העולים לאוניות בנמל, אמר לי אחד האחראים 'אל תחזור, תישאר כאן על האונייה ותעלה איתנו לארץ ישראל'. החלטתי שאני נשאר על האונייה ועליתי לארץ עם הבגדים שעליי. בתוך האונייה, אחד העובדים לחש לי, 'שמעתי שיש פה עולים לא חוקיים', רק שהוא לא ידע שזה הייתי אני". עמיאל עלה לישראל ב- 15.7.1949 והגיע ל"שער העלייה" בנמל חיפה. עמיאל מיד חיפש את הוריו שנשלחו לעכו שם קיבלו דיור מעמידר. "הם גרו בשיכון בצריפים מעץ ואני עברתי לגור איתם", הוא נזכר. הוא החל לעבוד כמדריך בכפר הרוא"ה, ובינואר 1950 כשמלאו לו 20 שנה, גויס ליחידת התותחנים. "שירתתי בתפקיד משנה טכני ומודד טווחי ירי. במלחמת ששת הימים נלחמתי ברמת הגולן מול החיילים הסורים", הוא מציין. לאחר שחרורו מצה"ל, חזר לנתיב חייו בעולם החינוך ומונה למנהל בית הספר היהודי "הרב קוק" שבמעברת שפרעם, ולאחר מכן ניהל את בית ספר "הרב מימון" שבשלומי אליה הגיע מדי יום באוטובוסים מעכו. בהמשך מונה כמנהל בית הספר במעברת עכו בשם "יבנה" שלימים נקרא בי"ס אשכול. "מאחר שבצעירותי הפסקתי ללמוד בצורה רשמית והייתי למעשה אוטודידקט, החלטתי בגיל 50 ללכת לאוניברסיטה, וללמוד באופן פורמלי. סיימתי תואר בלשון ובמקרא. המשכתי לכהן כמנהל בית ספר עד שיצאתי לפנסיה בגיל 61. מכיוון שהייתי דמות מוכרת בעיר, שמו אותי בראש רשימת המפד"ל לבחירות המקומיות לעירייה. קיבלנו קולות רבים וכיהנתי 5 שנים כסגן ראש העיר".

כאיש חינוך, קיבל עמיאל את האחריות על בתי הספר הדתיים מטעם המועצה. "במסגרת תפקידי קראתי לרחוב בעכו בשם 'אבות ובנים' . זהו רחוב הנמצא במרכז העיר והוא נקרא כך משום שבצד אחד היה בית אבות ומהצד השני בית הספר התיכון 'דרסקי'. בנוסף אני פעיל במועדון רוטרי ויחד עם חבריו פעלתי רבות למען הקהילה". סיפורו האישי הפיח בי השראה. הוא אדם בעל תבונה ודעת, שלקח את גורלו בידיו והוכיח שהזכות להשכלה נתונה לכל אחד.