הדסה כהן פילץ
סיפורו של יומן אבוד
כתיבה: גילה רוזנפלד
הכרתי את הדסה במסגרת חוג חברתי. ידעתי שהיא מוותיקי הישוב, מדי פעם סיפרה חוויות. כששאלתי אותה מי הדמות שבחייה היא העריכה במיוחד, היא השיבה מיד ואמרה: "ירחמיאל שקד, המנהל הראשון של בית ספר 'ארזים', האדם שעיצב את ילדי היישוב שהגיעו מכל קצוות עולם ועזר להם להשתלב".
כך הדסה רואה את היישוב, מקום של קיבוץ גלויות שהקליטה בו הייתה מוצלחת. כשבאתי לביתה היא הציגה בפני את הספר שהוציאה לזכר אביה דב ברק פילץ. לאחר מותו מצאה את יומנו בו כתב באידיש את סיפור חייו. הדסה החליטה לשכתב אותו לעברית וגם שלחה העתק ממנו ליד ושם. בספר ישנם סיפורים ותמונות מהימים הראשונים בביתם ברמת ישי.
הדסה נולדה בזמן השואה במחנה העקורים בברגן בלזן, עברה להתגורר במרסיי צרפת אצל הדודה של אביה.
הדסה נולדה בשם אידה וקיבלה את שמה העברי מירחמיאל שקד. לרמת ישי היא הגיעה עם הוריה ואחותה שרה'לה, בשנת 1948 בהיותה רק בת שלוש.
"בשל המצב הכספי הקשה, הורי רכשו יחד עם דודי צריף עץ נייד בקיבוץ בית שערים, והובילו אותו על גבי טרקטור למעלה הגבעה של רמת ישי. שם אבי רכש קרקע", היא משחזרת ומציינת שהיא מתגוררת עד היום באותו המקום בדיוק.
באותו הצריף התגוררו יחדיו שתי המשפחות של שני האחים, היחידים מתוך 10 אחים ששרדו את מלחמת העולם השנייה. ביחד גידלו ירקות וגם שתי עיזות בשם 'יפה' ו'שושנה' שסיפקו את צרכי המשפחות. אמה עבדה בצרכנייה של הישוב, היום ממוקמת שם קופת חולים כיום, אביה עבד במפעל ״עור לק״ לעיבוד עורות באזור התעסוקה מעבר לכביש, עבודה פיזית של מתיחת עורות על גבי מתקן. "כל יום בשעה 10 הייתי מביאה לו את ארוחת הבוקר", מספרת הדסה.
לאחר שירותה הצבאי הדסה גרה בתל אביב ועבדה אצל האדריכל אברהם יסקי. עם נישואיה לאברהם ולידת בנה הבכור אייל חזרו להתגורר בעמק. בהמשך נולדו גם יובל ואיה. לימים היא תעבוד במפעל ECI עד ליציאתה לפנסיה כמנהלת משאבי אנוש.
הדסה אומנית מוכשרת, היא מציירת ומפסלת וסורגת. והבית והחצר מלאים במעשי ידיה. היא שוחה להנאתה ונהנית עם 8 נכדיה. "אחוות האדם באשר הוא אדם, להיות קרוב לאחר, להקשיב לאחר", הוא המוטו שלה.
"רמת ישי היא מקום של קיבוץ גלויות שהקליטה בו הייתה מוצלחת"