שיעור לחיים מהמורה מרים

מרים ספקטור בלאו היא 'תופעה' בפתח תקווה; סבתה, בתיה גורודנצ׳ק לבית קרסננסקי, הגיעה כילדה קטנה עם משפחתה לארץ בתקופת עלייה ראשונה בשנת 1890. אמה של מרים, חנה (לימים חנה ספקטור), כבר נולדה בפתח תקווה. גם מרים עצמה ואחיה משה נולדו במקום, וכאן ילדה מרים את בנותיה. כשהיא בעשור העשירי לחייה ניתן לומר שחייה של מרים שלובים בהיסטוריה של ארץ ישראל ובפרט בתולדות פתח תקוה בה נולדה כשהייתה עוד מושבה, וזו התפתחה והפכה לעיר לנגד עיניה.
בנעוריה הייתה חניכה במכבי צעיר, וחברה בארגון 'ההגנה'. מגיל צעיר ידעה שהיא תהיה מורה. כשהייתה בכיתה ח' חוותה שביתת מורים שנמשכה שלושה חודשים. כתלמידה בבית הספר תמכה מרים בילדי עולים ועם אחת מאותם הילדים נקשרו קשרי ידידות עמוקים הנמשכים עד היום בין שתי המשפחות. "חינוך ועזרה לזולת זה חלק ממני", סיפרה. חייה של מרים נקשרו בבית ספר פיק"א בו למדה, שנחשב לבית הספר המעורב בנים ובנות יחד הראשון בארץ, שבו לימדו בעברית. לימים היא לימדה בבית ספר זה לצד כמה מהמורים שלימדו אותה, ובו גם למדו שתי בנותיה. היא פרשה לגמלאות לאחר כ- 40 שנות עבודה חינוכית, עם ציון 100 שנים לבית ספר פיק״א, אשר לכבודו הפיקה אירוע.
מרים לימדה בתקופות בהן למדו 60 ילדים בכיתה, והייתה פעילה בכל התחומים: מקהלה, הפקת הצגות ואירועים שונים. בנוסף הדריכה פרחי הוראה במשך כל תקופת עבודתה החינוכית. מרים הייתה מורה מסורה לתלמידיה והאמינה שהיא כמו אם של כל אחד מהם כשהם בבית הספר. ביתה היה פתוח בפניהם בכל עת ועד היום מגיעים אליה לביקור בביתה תלמידים שהם עצמם כבר סבים וסבתות.
בעלה של מרים אף הוא בן למשפחת רבנים שורשית שמקורה בצפת, והיא התאלמנה ממנו כשמלאו לה 42 שנים. לאחר שפרשה לגמלאות נטלה פסק זמן לטיפול בהוריה המבוגרים ולאחר מותם, התנדבה בקהילה בעיקר במתן הרצאות למבוגרים בנושאי מורשת ישראל ופרשת השבוע, תוך יצירת קשר בין נושאים אלה לתפקוד מיטבי בגיל הבוגר. "אהבת הזולת, הלב הפתוח והנתינה באים בעיקר מן החינוך בבית", היא מסבירה. הוריה היו אנשים שפתחו את ליבם בפני כולם. ביתה של סבתה בתיה היה פתוח בפני כל וכל ילד זכה לסוכריה ממנה. כשאביה, צבי ספקטור, עבד בגינה כל ילדי השכונה התגודדו לשמוע את סיפוריו. על אמה, חנה, ידע כל מי שחש ברע שיקבל ממנה תרופה ועצה. היא הייתה ממייסדות האגודה לשוויון נשים ועזרה בהתנדבות לכל אלה שכבודן וזכויותיהן נרמסו, ביניהן ילדות צעירות שהגיעו מתימן, אותן השיאו לגברים בוגרים בעל כורחן. היא הגיעה כטוענת לרבנות כדי לעזור להן לקבל גט מהסרבנים.
"חשוב לפקוח את העיניים ואת הלב לאחר", היא מסכמת את משנתה בשיעור לחיים. סיפורה של מרים הוא סיפור על אשת חינוך מיוחדת, וסיפורה של מדינה ועיר.