שומר המורשת של פתח תקוה

את שיחתנו פותח דורון גיסין במילים הבאות: "חייל פשוט הייתי מעודי, ולא באתי לשים עצמי גנרל. כאלה יש לנו די והותר. אני – רק את חובתי מילאתי". המשפט הוא ציטוט של אבי סבו, יהודה ראב, אחד מחלוצי ההתיישבות בפתח תקוה, ומי שעל שמו קרוי הרחוב בו דורון גר. ניכר כי מורשתו בוערת בעורקיו עד היום.
דורון גיסין נולד ב-1944 בן לשתי משפחות מייסדים שורשיות בפתח תקוה. מצד אמו הוא משתייך למשפחת ראב, שעליה נמנתה גם המשוררת הצברית הראשונה, אסתר ראב. מצד אביו הוא בן למשפחה שהקימה את בית המלון הראשון בפתח תקוה. כשדורון מדבר על פתח תקוה אפשר לשמוע את הקשר העמוק שלו לאם המושבות. סבו , ש.ז. גיסין היה מראשי וועד המושבה (1921-1922) , מומחה למטעים שהוריש את התורה לבנו, אברהם גיסין - אביו של דורון. אברהם היה חקלאי ומומחה לפרדסים ובעל חזון שעבר בגנים המשפחתיים, על עיר עברית שתתפרנס מאדמתה, גם כשעוד לא היה בה פרדס או מטע. אמו, מרים גיסין, מורה ומחנכת כל חייה, ניהלה את בית הספר סולומון. דורון מתאר את ילדותו בבית בעל חזון חקלאי ציוני. את הידע הרב שלו הוא רכש כאוטודידקט, מחוץ לכתלי בית הספר. הוא מתמצא בהיסטוריה, גיאוגרפיה, מוסיקה אתנית, בוטניקה ושפות רבות, אבל התחום הקרוב לליבו הוא תקופת ה"עלייה הראשונה", בה הוטבע חותמה של משפחתו על הארץ.
קרוב לשלושים שנה שדורון מגשים את הציווי המשפחתי, במסגרת התנדבותו בוועדות איכות הסביבה ושימור אתרים. את המטרה הזאת הוא משיג, כאשר הוא מעורר את המודעות למשמעויות ההיסטוריות של מבנים בפתח תקוה ומשמש כחוליה מקשרת בין הדורות. דורון מגדיר את תפקידו בצניעות, אך בתחושת שליחות עצומה : "לי יש תפקיד אחד – שמירת מורשת ושימור אתרים. כדי שהילדים שלי ושלך יבינו גם בעוד שנים למה אנחנו על האדמה הזאת, ומדוע היא משמעותית עבורנו".
דורון הוא איש שיחה מרתק. קשה לתמצת את הידע העצום שלו לשורות ספורות, אבל אפשר לחוש בעוצמה את אהבתו לארץ. "אני ציוני בכל ליבי ונפשי", הוא אומר. את פתח תקוה לא עזב מעולם, ואת הכתובת בתעודת הזהות, רחוב יהודה ראב בפתח תקוה, הוא לא שינה גם כאשר לא התגורר בה. זהו אות כבוד עבורו.
דורון נשוי ללאה, ולהם שתי בנות וחמישה נכדים. "נכדיי הינם דור עשירי בארץ", הוא מציין בהתרגשות. אבות משפחתו עלו לארץ עם רבי יהודה החסיד ואחרי מותו השתקעו בחברון.
את הקשר שלו לפתח תקוה בפרט ולארץ ישראל בכלל הוא מסכם במילים: "ארץ ישראל, מקום הולדתי, המקום שממנו צמחתי, זה הדבר השני בחשיבותו - אחרי משפחתי - שהייתי מוכן לתת עליו את חיי".