מנהיגה, יוזמת, שליחה ופורצת דרך

"לאורך כל השנים תמיד ראיתי לנגד עיני את האזרח הפשוט, ולמענו פעלתי. אולי זה נובע מהעובדה שראיתי מגיל צעיר את אבי, איש עבודה ועמל, מתמודד עם קשיי פרנסה ונלחם בסבך הביורוקרטיה", כך מספרת שרה הפטל. אין מתאים מכך להיפגש במשרדה בבית ההסתדרות בפתח תקוה, שם החלה את פעילותה הציבורית הענפה בעיר, לפני שנים רבות ומשם היא עובדת בהתנדבות גם היום, לאחר שפרשה לפנסיה.
שרה ילידת 1950 בפתח תקוה, היא מנהיגה, יזמת, שליחה, רעיונאית ופורצת דרך בתחומים רבים. מעבר להיותה אישה אנרגטית, מזמינה ונדיבה, מאפיינת אותה צניעות מיוחדת, הראויה להערכה. "הייתי תמיד אישה כריזמתית, פעלתנית, יוזמת ועצמאית", היא מספרת, "כך גם הגעתי לעבודה בהסתדרות בשנת 1983, כשהייתי בשנת שבתון מהוראה וחיפשתי משהו מאתגר לשנה. הוצע לי להגיש מועמדות למכרז בהסתדרות – הקמת מועדון 'מופת', שהינו שלוחה של בית לסין בעיר. העבודה המעניינת עם האנשים ולמענם שאבה אותי, למרות שגם העיסוק בהוראה היה קרוב מאוד לליבי. מועדון 'מופת' התפתח והפך יחד עם אולם 'היכל' לאחד מממוקדי התרבות החשובים והמשמעותיים בעיר, עם ציבור של אלפי מנויים, שעורר את תושבי העיר, אשר שוועו לפעולות תרבות".
"רציתי לתרום ולהשפיע גם ברמה העירונית, לכן התמודדתי למועצת העיר בשנת 1993. בזמנו כמעט ולא כיהנו נשים בעמדות בכירות בעירייה ובפוליטיקה, ומכאן הגיע הרעיון לשים את הנשים על המפה". שרה כיהנה במועצה בהתנדבות במשך ארבע קדנציות, במהלכן הקימה את מועצת הנשים העירונית, בין הראשונות בארץ. "הטיפול בנשים קרוב לליבי במיוחד. קיבלתי את תפקיד יו"ר ועדת נשים, כשהועדה הייתה לא משמעותית. עצוב ומצחיק לחשוב כך היום, ומכאן יזמתי והקמתי את מועצת הנשים העירונית למען הנשים בעיר. לא עוד נשים 'רק' מתנדבות, אלא נשים פעילות פורצות דרך קדימה", היא מספרת.
שרה יזמה והקימה את מנהלת הגמלאים בעיר ופעילה בתחום גם היום. בין תפקידיה הציבוריים, עמדה בראש אגף הספורט והמתנ"סים, שימשה כיו"ר הנהלת מקפ"ת, יו"ר מנהל התרבות, יו"ר וועדת הרפרטואר, חברה בהנהלת ההתאחדות לכדורגל ויו"ר ועדת נשים. החוט המקשר בפעילותה ארוכת השנים הוא הרצון לעזור ולהעצים את החלש מתוך כבוד וחמלה, למצוא ולקדם פתרונות, להעז ולשנות, ללכת עד הסוף עם הרעיון ולסחוף אחריה אנשים רבים וטובים. על כל אלה ועוד קיבלה את פרס 'יקירת העיר פתח תקוה' לשנת 2020. שאלתי את שרה מה מניע אותה ומה נותן לה השראה, והיא ענתה בשקט האופייני, שלמדתי להכיר: "אני דור שישי לבוני ירושלים ודור רביעי למייסדי העיר פתח תקוה. כאן השורשים שלי. גדלתי בשכונת נווה עוז, בשכונת פועלים. גם אבי, יצחק מזרחי ז"ל, עבד קשה כפועל בבית אריזה ובבניין, נלחם ונפצע במלחמת השחרור, ואף פעם לא התלונן או דרש דבר מאחרים. אמי, חיה ז"ל, תמיד חיפשה את הטוב שבאדם והתנדבה בארגונים שונים. את הערכים האלו הנחילו לנו הילדים".
שרה נשואה לאברהם, אמא גאה ללימור וניר, וסבתא לשישה נכדים. בחזונה היא רוצה לראות יותר נשים משולבות בפוליטיקה ומשתוות לגברים בכל ולא סובלות מכל צורה של אלימות. גם כיום היא עומדת בראש מועצת נשים למופת בהסתדרות וממשיכה לקבל תמיכה וסיוע מגיורא נחום – יו"ר ההסתדרות במרחב, מכהנת בהנהלת מקפת וסיו"ר היכל התרבות. בעודנו נפרדות, שרה חוזרת בצניעות ומדגישה: "אל תשכחי שאי אפשר היה לעשות הכול לבד. לולא חברים וחברות, שהאמינו בי וברעיונות שלי, כל זה לא היה מתקיים".