התנדבות ממלאת אותי באושר

"ההתנדבות אצלי התחילה בילדות. ככה גדלנו במשפחה של 12 ילדים, זה מה שראיתי בבית. ההורים שלי כל חייהם דגלו בנתינה לאחר", כך מספר לי אלי בן זיקרי, שהקים את עמותת פ.ל.א - פאה לכל אישה. אלי היה ספר נשים מצליח כל השנים אולם מפעל החיים שהקים ושיפר את הביטחון העצמי של עשרות אלפי נשים חולות סרטן, התחיל מבשורה קשה שקיבל לפני כ-20 שנה, על כך שחלה בעצמו.

"חזרתי מצרפת עם 2 מזוודות של פאות כי הייתי נציג של חברה, ומיד נכנסתי לטיפול הכימותרפי הראשון שלי. בעודי ממתין במסדרון עברה לידי אישה בוכייה. שאלתי אותה למה היא בוכה והיא אמרה מאחר שהיא הולכת לאבד את שיערה. 'אתה כגבר לא יכול להבין את זה', אמרה לי". אלי ביקש מאשתו שתגיע עם הפאות החדשות כדי לתת לאישה, ולאחר מכן הרופאים באו להודות לו כי היא התחילה לעבור את הטיפולים. כך הבין שנשים רבות סירבו לכימותרפיה בגלל שהיא גורמת לנשירת שיער. "מגיעות אלי נשים בכל קצוות הארץ, היום כבר הגענו למעל 25,000 אלף חולות, זה לא יאומן", הוא מספר. בעמותה מכינים פאות גם לגברים ואף זקנים לחרדים.

את החששות מהמחלה הפיגה תחושת העשייה. "כשחליתי האחים שלי באו להיפרד ממני כי היה לי את אותו סוג סרטן כמו לאחי שנפטר בגיל 46. הייתה לי לימפומה מאוד מורכבת, לא הייתי ער מספיק לגוף שלי. היו סימנים מקדימים ולא התייחסתי לזה וכשהגעתי לבית החולים גילו אצלי גושים", הוא מספר. משפחתו תמכה בו בתהליך ודחפה אותו להילחם. "קל ליפול למטה אבל תודה לאל שיש לי את אשתי שעמדה לצידי". באותה תקופה רעייתו, שרה בן זיקרי , עבדה בשיקום חולים בשלוותא והייתה מעודדת אותו להתעלות מעל המחלה ולא לשבת בבית, ולוקחת אותו לבית חולים בלינסון לטפל בחולים אחרים. "הייתי שם על עצמי 'מסכה' של חיוך והולך לספר חולים. כשהייתי עובר טיפולים הייתה תקופה שלא יכולתי לדבר, לכן הייתי מתכתב עם החולות דרך דפים", סיפר. במהלך התנדבותו בבית החולים התחיל להתחזק. "זה הייעוד שלו בחיים", מספרת שרה על בעלה.

למרות שהזמן חלף ועל אף הכאבים ותופעות הלוואי שעוד נותרו, שגרת היום של אלי לא נותנת לו רגע דל. הוא שם את המחלה בצד ומתרכז בעובדה שהוא חי. הוא מעביר את יומו בין המספרות של בתי החולים, בית העמותה וההרצאות שהוא מעביר בבסיסי צה"ל לגיוס תרומות שיער. "ברוב הבסיסים כבר הייתי. באחת הפעמים ביקרתי בבסיס ניצנים. בדרך התקשרה אלי מטופלת ואמרה לי 'אלי התחילה לי נשירה', והצעתי לה להצטרף אלי. אחרי ההרצאה העליתי אותה לבמה, גילחתי אותה לעיניי כולם ושמתי לה פאה. 130 חיילות תרמו לי שיער באותו יום". אלי מחפש הזדמנויות חדשות לעזור ולתרום לקהילה ופתח בעמותה קורסים להכנת פאות בהן נשים שהחיים לא האירו להן פנים מקבלות הזדמנות למקצוע לחיים.

את המספרה הראשונה אלי הקים בבית חולים בלינסון שם היה מתנדב, בעזרת עובדת סוציאלית של המקום. את המספרה השניה עזר לו לפתוח רופא בכיר מבלינסון ומשם הכל היסטוריה. "אנו מגיעים לעשרות אלפי נשים ועומדים לפתוח את הסניף השישי שלנו בעפולה בבית חולים העמק. מתנדבים אצלינו מעל 150 אנשים, בעיקר נשים שהחלימו מהסרטן. זה נותן להן סיבה טובה לצאת מהבית", הוא מספר. אלי הוא דוגמא ומופת לדרך בה תרומה לאחר יכולה לרומם את הגוף והנפש. הוא שואף לכך שגם לאחר פרישתו, העמותה תמשיך לפעול למען נשים חולות סרטן ותעזור להן להתמודד עם המחלה