המורה שהפכה משחק לשיעור

נכנסתי מבעד לדלת הכניסה למגדלי הים התיכון בצומת סביון, בהם היא מתגוררת כעת, ומיד ראיתי אותה. אישה עם עיני תכלת בורקות בחיות ורעננות, חיוך מאיר את פניה. אי אפשר שלא להגיב אליה מיד בשמחה. מטופחת ויפה, לחצה את ידי ואמרה בהתרגשות "תראי כמה יפה כאן! בואי אערוך לך סיור".
עטרה שרון היא כל כולה חינוך ועשייה. היא ילידת 1929 בפתח תקוה, שם גדלה, חיה, חינכה והתנדבה מרבית חייה. העברית שבפיה רהוטה, עשירה, מגוונת וצבעונית. גם בעשור העשירי לחייה, ברק ההתרגשות והשמחה בעיניה הוא כשל ילדה.
כבר בגיל 19 הוסמכה להיות גננת, וכמה שנים לאחר מכן הוסמכה להוראה. את דרכה בחינוך החלה בת"א, עכו ולאחר מכן בפתח תקוה. בשנות ה-50 נשלחה לצ'ילה, לפקח על גנים יהודיים וללמד עברית בכיתות א'-ב'. "היה נפלא", היא אומרת, ועל הדרך גם מספרת בהתלהבות על ששת השבועות הקסומים, משך ההפלגה באוניה עד לצ'ילה, שבהם ביקרו, היא ובעלה, "3 ימים בכל נמל". כך הייתה ברומא, פריז, טנריף ומונטווידאו.
כששבה לארץ חזרה לפתח תקוה, עבדה במשך שנים כמורה מוסמכת, בהוראה מסייעת ובהדרכה להבנת הנקרא. בגיל 60 נפגשה עם המפקחת על החינוך כדי לדון בפרישתה לפנסיה. במהלך הפגישה נחשפה לפרויקט ארצי לעידוד קריאה עצמית חופשית אצל תלמידים בכיתות הנמוכות. עטרה זנחה את רעיון הפרישה, ובמשך חמש שנים ריכזה את הפרויקט החשוב הזה. במהלך תקופה זו גם כתבה ספר דקדוק, שהפך לרב מכר בבתי הספר. היא הראתה לי כיצד עשתה שימוש במשחקים אהובים – מונופול, לוטו, רביעיות ועוד – כדי להנחיל עקרונות דקדוקיים בדרך שתהיה נגישה לילדים. וכך נוצרו משחקים כמו "בינגו שווא נח/שווא נע" ו"דומינו דגש קל ודגש חזק" ללימודי הדקדוק.
את פעילות ההתנדבות הענפה שלה החלה עוד במהלך שנות עבודתה כמורה, במהלכן התנדבה ללמד קריאה לילדי הכיתות הנמוכות שהתקשו בכך. חינוך ועשיה כבר אמרנו.
לאחר פרישתה, ובמשך שנים ארוכות, לא נחה מעשייה והקדישה את זמנה ומרצה להתנדבות. היא התנדבה עם ילדי גן במרכז לבריאות נפש, עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, עם המועדון לעיוור, בהסתדרות המורים הגמלאים בפ"ת ועוד. שנים ארוכות ופוריות של עשיה התנדבותית, כולה במסירות, ברצינות ובאנרגיות השמורות רק לה. בדירתה המזמינה והמטופחת ניצב קיר מרגש, כולו מלא בתעודות ומילות הוקרה מגופים רבים, המודים לה על פעילותה ועל תרומתה, ביניהם גם אות 'יקירת העיר פתח תקוה'.
אם אצטרך לשתף בסיפור אחד אודות עטרה, אספר על ההזמנה השמחה שעיצבה ושלחה למכרותיה ומכריה לחגיגת יום הולדתה ה-75. "נא להימנע ממתנות" כתבה, ובהמשך הוסיפה "תרומה למועדון לעיוור, לפי ראות עיניכם, תתקבל בברכה". "נאסף כל כך הרבה כסף", היא סיפרה, "לכן תרמתי גם למרכז לבריאות הנפש ובסכום ניתן היה להוציא את המרכז לטיול". ומה אני שומעת בסיפור הזה? את אהבת החיים, השמחה וההודיה על הדברים הקטנים, את העצמאות והחוזק בהם היא מנהלת את מסלול חייה בהתאם לערכיה, השקפותיה ואמונותיה.