שייח' זיידאן עטשי
הדרך מעספיא לניו יורק וחזרה

צילום: אביחי ניצן
למעט שליחותו כקונסול ישראל בניו יורק מעולם לא עזב את הכפר בו נולד. "עספיא היא הבסיס שלי: הקרקע והתרבות שלי. אני מרגיש שייכות לקרקע הזו, שכן השורשים של הסבים והסבתות נמצאים בה. תחושת השייכות לקרקע היא תעודת הביטוח היציבה ביותר להמשך הקיום הדרוזי. אם אין לך פיסת שטח משלך, עתידך וקיומך מעורער. אתה מרגיש תלוש. לעולם לא אסכים לעזוב את עספיא. היא הבית, המשפחה, העבר והעתיד", כך הוא אומר.
הוא נולד בכפר בשנת 1940 ובשנת 1965 התחתן והקים משפחה: שני בנים ושלוש בנות מהם זכה לשש עשרה נכדים. הוא מחובר לטבע הסובב אותו וגאה בכך שהמסורת הדרוזית שומרת על היערות, על הסביבה. "אני אוהב את החברה שבנינו : כפרית, שקטה, ידידותית ופתוחה".
בעת כהונתו כחבר כנסת הוא ייסד את ועדת המעקב הדרוזית לטיפול בענייני הדרוזים בישראל ובמזרח התיכון, וכיהן כיושב ראש הוועדה. עד היום הוא פעיל בעניין זכויות אדם, זכות לשוויון, זכויות אזרח בחברה הישראלית וזכות כל העמים להגדרה עצמית.
למרות התרומה המשמעותית שלו לקהילה בישוב, למדינה ולחברה בכללותה, ההחלטה שלו לחזור למקורות, ולהיות דתי מסורתי היא המשמעותית ביותר עבורו. הוא עשה כך משום שהוא חש שלמרות הישגיו ותרומתו הוא לא עשה דבר עבור אלוהים וכי הוא צריך להקדיש ולקשר את עצמו עם האלוהים. "הדור הצעיר נמשך, נלכד ונדבק במה שרואות עיניו וקשה להחזיר אותו למצב שהיה קודם. הערכים הולכים ומתערערים. על הדור הצעיר לשאול את עצמו: ״למה שרדנו עד כה כקהילה? חרף העוני, בעבודה קשה וללא כלים מודרנים הדורות הקודמים הצליחו לגדל חיטה, לטחון קמח ולאפות לחם. היו אז ערכים שהדביקו בין האנשים השונים", הוא מספר. "כשהייתי ילד כל בני הבית, חמשת האחים וההורים ישנו בחדר אחד והיו שמחים בחלקם. היום תנאי המחייה טובים יותר, היישוב הפך ליותר מודרני. הקידום במובן הזה הוא לטובה. אבל חשוב שהקידום יעשה מבלי למשכן את העתיד תוך כדי התבססות על ערכים ומסורת של העבר. זקני הכפר חייבים לחזק את המקורות כדי להשריש את הערכים לדורות הבאים".


למעט שליחותו כקונסול ישראל בניו יורק מעולם לא עזב את עספיא. "כאן השורשים שלי".