אחמד והב
"הספורט בנשמתי"
כתיבה: שירן רוקבן
צילום: שירן רוקבן
"מה אתה צריך את זה...לבעוט בגומי?", כך שאל אביו של אחמד והב.
ואחמד ילד בן 14 שלא מפסיק לרוץ אחרי הכדור, רק חייך והמשיך, יודע שאת האהבה הזו הוא לא יפספס, כמו אותה האהבה לכפר ולאנשיו. משפחתו של אחמד והב היו מהראשונים בכפר עוספיא כבר לפני 450 שנים. כפי שסב סבו חדור המטרה, פילס את דרכו באינטואיציה דרך צמחייה סבוכה, כך אחמד לא הרחיק, ומגיל צעיר פילס לו את דרכו בקבוצות הספורט, בעבודה קשה ומתוך ידיעה ברורה ש"הספורט בנשמתי".
בכפר עספיא מכירים היטב את אחמד והב (65),שחקן עבר, פרשן ספורט ופעיל חברתי. האנשים קוראים לו "אחמד", ואילו אני קוראת לו קואץ' (המאמן). שלוש שנות שירותו הצבאי כלוחם לא השכיחו ממנו את מטרתו, ובגיל 21 כבר ישב שוב על ספסל הלימודים הפעם בווינגייט – כדי ללמוד את הוראת ספורט במקביל לקריירת כשחקן כדורגל. את העלייה לליגה הארצית בשפרעם אביו עוד זכה לראות. אותו האב שהקפיד לא להתערב בחלומות בנו האמצעי מבין השבעה היה שמח מתמיד. לימים נפטר האב והוא בן 65 בלבד.
כשאני עוצרת רגע להתבונן באחמד אני רואה שפע כריזמה השמורה היטב בחיוך שלא מסגיר כל קושי או את גילו. אותה ההתבוננות מגלה לי אדם אצילי, שבסופו של יום כל עשייתו היא למען האחר. מי שהיה ספורטאי וכיום משמש כפרשן ראשי בערוץ 33 שעיקר עיסוקו הוא בשיח, על ענייני גמילות חסדיו בוחר בשתיקה צנועה חכמה. "נתינה אמיתית", אומר לי, "אין בה המתנה לתודה".
"בוא נחזור רגע לעוספיא", אני אומרת לו ואוספת מבוכה רגעית. "תאר לי את רגעי התהילה עם העלייה לליגה הארצית כשאתה כבר משמש מאמן", ביקשתי ממנו. ואחמד מתאר לי בחיוך איך כפר שלם התכונן כל השבוע לשבתות הכדורגל, תחנות טוטו, שידורים של תחנות כבלים מקומיות ומשחקים סוחפים שמאחדים הטרוגניות אישית להומוגניות ניצחת. זו הייתה חתיכת רוח גבית עבורו.
"את יודעת", הוא מוסיף בחן, "ברגע שמנצחים זה בזכות כולם, אך ברגע שמפסידים זה רק על המאמן". ובאותה נשימה מוזכרת גם מג'דל כרום : הניצחונות וההעפלה לארצית ושפרעם שעשתה את אותו המהלך, ושיירת הענק הזכורה לרבים היטב מתל אביב צפונה גדושת התרגשות.
בסופה של השיחה אני רואה בו את הישן והחדש. את המסורת, משפחה והנכדים שבכל פעם ששמם עולה בשיחה בעיניו יש נדלק ניצוץ. מבין שניים עשרה נכדיו יש גם אוהבי כדור. הוא מצטט לי את וורן באפט וסוקר את היסטוריית הספורט הישראלית והעולמית. איש עולם גדול ועולמו הוא ביתו. "אדם נולד להיות חופשי, לחיות בכבוד", סיכם לי, "ההנאה מהחיים האלו לא נובעת מהכסף ולא מהתפקידים, אלא מהתחושה שלך בלב שאתה עושה הכי טוב והכי אמיתי שאתה יכול".
"כפר שלם התכונן כל השבוע לשבתות הכדורגל"