ג’וליה סיד אחמד
"אין גבול לאן נשים דרוזיות יכולות להגיע"

כתיבה: קרן-אור רוזנבאום
צילום: קרן-אור רוזנבאום
"כשהסתכלתי בכיתה בה למדתי באוניברסיטת חיפה, הבנתי שאני ואחותי מהוות את הנשים הדרוזיות היחידות ", נזכרת ג'וליה סעיד. השנה הייתה 1971 כשג'וליה הצטרפה לספסל הלימודים והפכה לחלוצה בקרב הנשים הדרוזיות. חמש שנים לאחר מכן סיימה לימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, כשתוך כדי הלימודים התחתנה ואף הפכה לאם. אני מביטה בג'וליה שלבושה בבגדים מסורתיים ושואלת אותה מניין היה לה האומץ לעשות מה שנשים רבות חלמו אך לא העזו. "האומץ הגיע מההורים שלי, זיכרונם לברכה. בכפר בו גדלתי לא היה תיכון והחברה הייתה מאוד אדוקה ומסורתית ולא קיבלה את זה שנשים ילמדו בבתי ספר מעורבים או ייסעו לבד לחיפה. פתרון הביניים שהוריי מצאו הוא לשלוח אותי ואת אחותי לפנימייה בנצרת וזה מה שאפשר לי להמשיך לצעוד קדימה ולרכוש השכלה גבוהה. שניהם התמודדו בחזית אחידה אל מול החברה המסורתית ואפשרו לי ולאחותי להקדיש את זמננו רק ללימודים. במקביל הם נתנו לנו אחריות לנהוג באדיקות דתית מבחינה התנהגותית. כך למעשה העברנו את המסר שניתן לאפשר לנשים לצאת ללימודים וזה לא מגיע על חשבון הדת".
בעקבות הדוגמא האישית של ג'וליה נערות רבות יצאו ללימודים. "זה יצר אפקט גדול. היום כל מקום פתוח בפני הנשים הדרוזיות ואין גבול לאן הן יכולות להגיע. יש לנו נשים בכל התחומים: רופאות , חוקרות, מהנדסות. לאן שלא נלך נמצא אותן". נראה שג'וליה, שזוכרת ימים אחרים מהיום, מתרגשת לראות את ההזדמנויות שנפתחו בפני הנשים הדרוזיות ואת חלקה בכך, "זו הייתה דרך ארוכה וקשה", היא מספרת.
שנים רבות ג'וליה עבדה כעובדת סוציאלית בעוספיא ובדלית אל כרמל. "כשקיבלתי את תפקידי כעובדת סוציאלית היה זה תפקיד עמום מבחינת תפיסה חברתית וחלק מתפקידי היה להסביר מה זו עבודה סוציאלית בצורה ידידותית, כדי שהחברה תיפתח לקבל את השירות. הגיעו אליי עם בעיות שונות לחלוטין ממה שיש לנו היום, שלא הגיעו ללשכה עד שעוררנו את המודעות לכך. נתנו סיוע בהתמודדות עם קשיים כלכליים, בעיות בריאותיות או מוגבלויות ופחות סוגיות שמחייבות טיפול ריגשי עמוק", היא מספרת.
"בהתחלה תהיתי אם גברים דתיים בכלל ירצו להיכנס לשבת איתי בתור עובדת סוציאלית. אני זוכרת את הפעם הראשונה שהגיע שייח' ללשכתי, נעצר בדלת, הסתכל עלי ושאל 'את עובדת פה?'. עניתי שכן, והוא אמר משפט מאוד יפה בערבית שאומר שהוא שמח שמי שנותן שירות זה בן החברה עצמו. דבריו עודדו אותי מאוד והמשכתי קדימה בהרגשה מאוד טובה. תמיד חשתי הערכה מהקהילה בה טיפלתי", היא נזכרת. ג'וליה לא רק היוותה דוגמה אישית שעודדה נשים דרוזיות לרכוש השכלה, אלא גם עשתה שינוי בתפיסה של החברה הדרוזית לקבלת סיוע כדי להתגבר על מצוקות וקשיים. "אם יש משהו שהייתי יכולה לומר לנערות הדרוזיות הצעירות הוא שלא צריך לוותר על הזהות הדתית שלנו כדי לרכוש השכלה או לפתח קריירה", היא מסכמת בחיוך. "אפשר לחיות בשני העולמות".


בעקבות הדוגמא האישית של ג'וליה נערות רבות יצאו ללימודים