הצריף ברחוב החצב

״סבתא ורדה וסבא דוד הכירו כשסבא היה חייל, והיא הייתה חניכה בשומר הצעיר״, מספרת נכדתם ליאת מועלם. ״הם התחתנו וגידלו שמונה ילדים, התחילו דרכם בצריף ברחוב החצב ולאחר מכן עברו לשכונת גיורא. ברחוב החצב הקים סבא מוסך של המשפחה, שאותו תפעלו וממשיכים לתפעל עד היום ילדיו במיקום החדש״.

״סבא דוד הגיע לארץ מעיראק עם אימו ואחיו, בשנת 1951. אביו כבר היה בארץ בקיבוץ חניתה. עם הגעתם עברה כל המשפחה לשכונת סקיה א באור יהודה, שם גרו באוהל. אבא של סבא עבד ביציקות ברזל – תיקן פרימוסים, פתיליות, סירים וכדומה. אמא שלו עבדה ביחד איתו וכן גידלה את הילדים. סבתא ורדה, הבכורה במשפחתה, הגיעה עם הוריה ואחיה מעיראק בשנת 1951. אותם הביאו לשכונת כפר עאנה, שם קיבלו אוהל. בעיראק היה אביה מנהל תחנת הרכבת של בגדד. אימה עבדה במפעל ׳עלית׳ ״. דוד וורדה נישאו בשנת 1963, ועברו לצריף ברחוב החצב. אט אט המשפחה גדלה והתרחבה, כל ילדיהם גדלו והתחנכו באור יהודה וכמעט כולם גרים באור יהודה גם היום. ״אנחנו אוהבים קודם כל את הנוכחות המשפחתית של כולנו בעיר. יש משהו מאוד מהנה בקרבה הפיזית. דבר שני, את החמימות של העיר. למרות הגודל שלה היא עיר שבה כולם מכירים את כולם״.

במשפחה קיימת מסורה שלפיה לכל תינוק שנולד קונים 'עפסה' – תליון קמע הניתן ליולדת בעדת יוצאי עיראק, עם הולדת תינוק חדש, לשמירה ולהגנה עליו מעין הרע. ״את התליון תולים על העגלה של התינוק. סבתא וסבא הביאו תליון לכל נכד ונין שנולד במשפחה״. בחג הפסח שומרת המשפחה על שתי מסורות ייחודיות נוספות : ״לפני ערב פסח המשפחה מתכנסת להכין את המצות בטקס מסורתי, עם כלים שהביאו עוד מעיראק. בזמן הקראת ההגדה יש מסורת שבה משתתפים כל הנכדים והנינים – טקס יציאת מצרים וההגעה לשולחן החג – טקס מרגש מאוד שאנחנו עורכים בכל שנה״. דרך ארוכה עברה השושלת המשפחתית בעיר, מהמעברות ודרך הצריף ברחוב החצב ועד היום, עם הטקסים המשפחתיים והקִרבה, והאהבה הגדולה המחברת בין כולם.