איש חסד

משה הדדי הותיר את חותמו באור יהודה לא רק כמחנך דגול ואיש משפחה חם, אלא גם כאדם שניתן לפנות אליו בעיתות צרה. אחד בדורו. ״הוריי הגיעו לאור יהודה מאיטליה בשנת 1951 היישר למעברת סקייה א״, מספרת בתו איריס. ״בתחילה התקשה אבא למצוא את מקומו. באיטליה היה מורה מחנך, ואילו כאן העבודות ברובן היו עבודות כפיים. עם השנים, כשהוחלט על הקמת בית ספר ראשון באור יהודה, משך אותו ראש המועצה ליוזמה, וכך היה ממקימי בית הספר ׳סעדיה גאון׳ ״.

לאט לאט הפך משה לדמות תומכת מוכרת בקהילת אור יהודה, אף שרוב פעילותו נעשתה בצניעות, מתחת לפני השטח. ״אבא לא שיתף אותנו בדברים שלקח על עצמו, ענייני גישור ושלום בית, תרומות ועזרה מסוגים שונים. כשישבנו עליו שבעה שמענו סיפורים שהאירו את עינינו אל פועלו. אחד מהם היה סיפור של אדם שהיה תלמיד של אבי, הוא גדל במשפחה קשת יום והתבייש לבקש מהוריו כסף כדי לצאת לטיול בית ספרי. לאבא שלנו הוא הסביר שהוא לא יכול לצאת כי יש לו בדיקה בתל השומר. אבי הבין שהבדיקה היא תירוץ, וערב לפני הטיול הגיע לביתו, דפק בדלת ואמר: ׳מחר אתה יוצא לטיול, דחיתי לך את הבדיקה׳. הרגע הזה נחקק בזיכרונו, כי פתאום הרגיש שהוא לא לבד״.

את אשתו סמינה הכיר משה בלוב, מקום הולדתו. השניים התאהבו, אבל סבתו התנגדה לקשר ביניהם משום שסמינה לא הגיעה ממשפחה אמידה. למרות זאת, משה לא ויתר על אהבתו. הוא נשא את סמינה לאישה ויחד הם נסעו לאיטליה. ״אני רוצה לומר לזכות ההורים שלי,״ משתפת איריס, ״שאולי לא היינו עשירים אבל הייתה לנו שמחת חיים ומנהגים שעד היום הולכים איתנו. אם זה קידוש בערב שבת, אם המאכלים המיוחדים בחגים, ואם זה מנהג של הכנסת אורחים שהיה חלק עיקרי בבית ילדותנו״. איריס, ילידת 1953, נולדה וגדלה באור יהודה עם שבעה אחים. את בעלה ניסים הכירה כשהיה מפקד של אחיה בגולני. ״אנחנו ביחד כבר חמישים שנה, אוהבים וטוב לנו״, היא מסכמת. את שלושת ילדיהם בחרו לגדל באור יהודה, לא רחוק מרחוב ״הדדי משה״ על שם אביה. הזיכרון הטוב ומעשי החסד הרבים שהותיר משה בקהילת אור יהודה מלווים אותה וממלאים בגאווה.