ממייסדי 'הבית בדפנה'
יוזמת ומובילה מפגשי "קוראים ומפטפטים ספרות עם לאה"

לאה גולדשטיין נולדה בשנת 1932 עוד טרם הקמת המדינה, "בפלשתינה", כפי שהיא אומרת בחיוך. בשנת 1960 הגיעה לבאר שבע, "הישר מספסלי
האוניברסיטה", היא נזכרת בחיוך. היא עבדה כמורה לספרות ולימדה בבית הספר מקיף א’. בהמשך הקימה את מקיף ו’ וניהלה אותו במשך שנים, עד שפרשה מוקדם מעבודתה. החינוך, מבחינתה, לא היה רק מקצוע אלא שליחות עמוקה.

לעומר הגיעה בשנת 1999, ומאז כבר יותר מ־23 שנה היא חיה במקום שהיא מגדירה כהגשמת חלום, הרבה מעבר למה שדמיינה בתחילה. "הרעיון להקמת מועדון חברתי לבני הגיל המבוגר בעומר נולד ביוזמתם של לאה ואורי בוכמן. הגעתי לעומר, בדיוק באותה תקופה החלו להניח את היסודות להקמת המועדון, ויוכבד מרקס שהייתה ממקימיו הציעה לי להצטרף ליוזמה", היא נזכרת.

בתחילת הדרך לקחה על עצמה את ריכוז פעילות “הפרלמנט”, מפגשים עם דוברים מתחומים שונים של פוליטיקה ועשייה ציבורית, שיצרו שיח ער, ביקורתי
ומעמיק. בהמשך התמקדה בתחום הספרות, תחום
הקרוב במיוחד לליבה. “אלו אנשים שקוראים,
שמתעניינים, שכיף לדבר איתם” היא אומרת, “השיח הספרותי הוא בעיניי דרך מצוינת להישאר סקרנים וחיים”
ללאה ארבעה ילדים: הבן הבכור משתייך לציונות הדתית וחי בגוש עציון, בת חרדית ושני ילדים חילוניים. על אף השונות, כולם חיים בהרמוניה. “להיות ליברלי זה לא לדרוש מאחרים להיות כמוך ” היא מדגישה, “אלא לדעת לכבד באמת את השונות של כל אחד ואחת” היא זכתה גם לנכדים ומהם לשמחות רבות.

בעיניה, סוד הקסם של 'הבית בדפנה' הוא הקהילה שנוצרה בו. המקום הפך עם השנים למרכז קהילתי פעיל ותוסס, כזה שמייצר חיבורים אנושיים משמעותיים.

“אם אנחנו מרגישים היום שעומר זה הבית לא בגלל הסופר ולא בגלל הבנק אלא בזכות 'הבית בדפנה'. זה המקום של המפגש האנושי, של השיח המאתגר, של הקהילה החיה”.