ממייסדי 'הבית בדפנה'

יוכבד מרקס היא ממייסדי 'הבית בדפנה', ואחת הדמויות שעיצבו את רוחו מראשית דרכו. מתוך אמונה עמוקה בכוחה של תרבות, יצירה וקהילה, היא הובילה לאורך השנים את תחום התערוכות והטיולים והפכה את 'הבית בדפנה' למרחב חי, נושם ומעורר השראה.

הרעיון להקמת 'הבית בדפנה' נולד בשיחה אחת. "לאה ואורי בוכמן פנו אלי. אורי הציע שניסע לראות מקומות שבהם זה כבר פועל,” היא מספרת. יוכבד הצטרפה אליהם ויחד יצאו לסיור, חזרו מלאי התלהבות, והחליטו לקדם את החלום. אורי ולאה לקחו על עצמם את העבודה מול המועצה וכל אחד מהמעורבים בחר תחום שבו יוכל לתרום מתוך עולמו האישי. יוכבד בחרה באומנות ובטיולים.
הבחירה הייתה טבעית. יוכבד היא קרמיקאית ולשעבר מנהלת המכללה לאמנות בבאר שבע. במסגרת עבודתה יצרה קשרים עם אמנים רבים, עבדה עם אחד ממשרדי האדריכלות הגדולים בארץ והציגה עבודות קרמיקה בבתי מלון רבים, כולל קיר קרמיקה גדול שיצרה במלון בבאר שבע. “ידעתי שאוכל להביא הנה אמנים, תערוכות, חיים” היא אומרת.

וכך היה. מדי חודש הוחלפה תערוכה חדשה 'בהבית בדפנה', אמנים מהארץ לצד אמנים מקומיים מעומר, שקיבלו במה שווה. פעם בשנה ארגנה יוכבד תערוכה קבוצתית של אמני עומר, אירוע שמשך קהל וחיזק את תחושת הגאווה והשותפות. “אומנות היא מעוף לנפש” היא אומרת, “היא הוסיפה המון לאווירה במקום.” האתגר הגדול, לדבריה, היה ההתמדה לקיים את הפעילויות כסדרן, חודש אחר חודש, שנה אחר שנה. אך בעיניה זה היה חלק מהשליחות, ליצור רצף, יציבות ותחושה של בית.

יוכבד הגיעה לעומר בין הראשונים, כחלק מהקבוצה הראשונה שיצאה ליישוב. היא נולדה בשנת 1927 בעפולה, בישראל, להורים שהיו חברי דגניה א’, חלוצים שעלו מרוסיה והיו שותפים לבניין הארץ. הרוח החלוצית הזו מלווה אותה גם היום. היא אם לשלושה ילדים, וסבתא לנכדים ולנינים.

על 'הבית בדפנה' היא אומרת בפשטות “אני אוהבת את המפגשים, את התכנים, את הקהילה. זה בדיוק מה שחלמנו שיהיה המקום.” ובמבט לאחור, ברור שהחלום הזה, קהילה חיה, יוצרת ומחוברת, נושא עד היום את חותמה.