ולדימיר גלושנקו
הלוחם היהודי האמיץ

כתיבה: ליאור טל
צילום: ליאור טל
"המדליה החשובה ביותר שקיבלתי היא מדליית הכוכב האדום על אומץ לב", כך מספר לי ולדימיר גלושנקו במפגש שלנו. מעולם לא פגשתי לפני כן וטרן אמיתי. לוחם יהודי, חייל בצבא האדום שנלחם כנגד האויב הנאצי במלחמת העולם השנייה, כתף אל מול כתף לצד מילוני חיילים נוספים שקיפחו את חייהם בקרב. ולדימיר נולד ב – 07/04/1922 בכפר גלפירובקה (קרסנודר) ברוסיה. הוא התגייס לצבא הרוסי בשנת 1940 וגוייס למלחמה ב-20/11/1942. המשך שלוש שנים לחם עד שהשתחרר בשנת 1945 בפולין. במהלך שירותו הצבאי שירת כקצין במודיעין הצבאי. במהלך השירות ואחריו קיבל מדליות רבות על אומץ, לחימה והצלה וכן קיבל את מדליית "מלחמת העולם השנייה" שניתנה למי שהשתתף בפעולות קרביות סוג 2. על סיום המלחמה נודע להם רק בשעת לילה מאוחרת – הם שמעו יריות וקולות רמים וכל השמיים היו מוארים, שהסתבר שהיו אלה צהלות השמחה והניצחון. הייתה שמחה גדולה החיילים שאיתו חגגו בשתיית וודקה ויין. בתום המלחמה, בין השנים 1946 -1951, למד באוניברסיטת נה דנוי בעיר רסטוב במסלול תשתיות רכבות. בסיום לימודיו עבר לגור בטביליסי ושם עבד במפעל לתכנון ובנייה בתפקיד טכנאי ראשי. באותו מפעל התקדם לתפקיד מהנדס ראשי ושם עבד עד עלייתו לארץ ישראל בשנת 1994. עם עלייתו לארץ התמקם בעיר נשר שקלטה באותה תקופה עולים רבים מברית המועצות לשעבר. ולדימיר בנה שם את ביתו מחדש. יש לו בן אחד מנישואיו הראשונים שמתגורר במוסקבה ברוסיה, ומנישואיו השניים יש לו שני ילדים, האחד מתגורר בחיפה והשני נשוי וחי בצרפת. הוא שומר איתם על קשר טוב. אשתו השנייה נפטרה והיום הוא חי עם בת זוג בביתו בנשר. עבור הצילומים הוא עונד על דש הבגד מדליות שקיבל בתקופה החשוכה ביותר שידעה האנושות. "מלחמה היא לא רק יריות וניצחונות, זאת הייתה תקופה קשה עם תנאי מזג אויר קיצוני, מראות קשים והרבה מוות מסביב", הוא מספר, "אני מקווה שהדור הצעיר לא יחווה עוד מלחמה".


"אני מקווה שהדור הצעיר לא ידע עוד מלחמה"