יוסי לויט
"חיינו בשגרה אחרת לגמרי. בין ביטחון, חקלאות וניסיון להחזיק את מה שאפשר"
נולדתי במטולה בשנת 1972, ואני חקלאי כל חיי. אני חלק מדור שישי למשפחת חקלאים במושבה, נשוי ואב לארבעה ילדים. לצד העבודה במטעים אני גם מעורב שנים רבות בחיי הקהילה ובביטחון היישוב, מתוך תחושת אחריות עמוקה למקום הזה ולאנשים שבו.
בשבעה באוקטובר הייתי בחופשה משפחתית באבן מנחם עם כל המשפחה המורחבת. תוך זמן קצר הבנו שהמציאות השתנתה לחלוטין. חזרנו מיד הביתה, והתגייסתי למילואים באותו יום. מכאן התחילה שגרה אחרת לגמרי – בין ביטחון, חקלאות וניסיון להחזיק את מה שאפשר.
בהתחלה הכול נעצר. לא יכולנו להיכנס למטעים. פירות נשארו על העצים, ועונת קטיף שלמה כמעט אבדה. שנת 2023 הסתיימה בלי עבודה רגילה בשטח, וגם בתחילת 2024 העבודה חזרה לאט ובזהירות, לפעמים תוך כדי ירי ואזעקות. העובדים הזרים והישראלים עזבו ברובם, וחלקם חזרו בהדרגה. אני נשארתי כאן, גם כחלק מהחקלאות וגם כחלק מהביטחון של היישוב.
במקביל לכך, רוב התושבים התפנו לטבריה ולמקומות אחרים, והיישוב התרוקן. ניסינו להחזיק שגרה כמה שאפשר בתוך מציאות לא שגרתית בכלל. לא תמיד אפשר להסביר איך עושים את זה – פשוט עושים.
האדמה עבורי היא לא רק עבודה. היא זהות. אנחנו דור שישי לחקלאות במטולה, ומאז ומתמיד היה ברור לנו שהאדמה הזו לא ננטשת. גם בתקופות קשות בעבר, כולל מאז ימי טרומפלדור ועד היום, תמיד נשארנו מחוברים אליה. גם עכשיו, בתוך המלחמה, ההחלטה הייתה לא לכבות את האור, גם כשזה היה מסוכן.
היו רגעים שלא אשכח. אחד מהם היה כאשר שני חברים מכיתת הכוננות נפצעו במהלך חילוץ תחת אש כבדה. רגע אחר היה מותו של עומר ויינשטיין ז"ל, שנהרג בזמן עבודה בשטח יחד עם פועליו, בעקבות פגיעה ישירה בזמן אזעקה. אלה רגעים שנשארים איתך לאורך זמן, במיוחד כשמדובר באנשים שאתה מכיר מקרוב, מתייעצים איתם ביום־יום, ומשפחה שלהם היא חלק מהקהילה שלך.
מה שנתן לי כוח להמשיך היה משהו מאוד פשוט: חקלאות היא חיים של אופטימיות. אתה עובד כל שנה בלי לדעת מה יקרה, אבל תמיד מאמין שבשנה הבאה יהיה טוב יותר. לצד זה הייתה גם המשפחה והידיעה שיש בשביל מה להמשיך ולהחזיק מעמד.
כשהסתכלתי על הקהילה, ראיתי שהיא השתנתה. היא לא פעלה כיחידה אחת כמו בעבר, כי רבים התפזרו. דווקא אצל הגיל השלישי ראיתי חוסן גדול ופעילות שהצליחה להחזיק אותם יחד, גם כשהמציאות סביב הייתה קשה מאוד. בסופו של דבר, מה שמחזיק אותי הוא האדמה, המשפחה והאמונה הפשוטה שממשיכים קדימה, גם כשלא יודעים בדיוק איך.
