נולדתי בשנת 1968 בקריית שמונה. לפני 32 שנים הגעתי למטולה, ומאז היא הבית שלי לכל דבר ועניין. העשייה הציבורית מלווה אותי כמעט כל חיי הבוגרים. בשנת 1996 התחלתי את דרכי כחבר הנהלה במתנ"ס, ובהמשך הפכתי לחבר מועצה. כיום אני חבר המועצה הוותיק ביותר, עם 18 שנות כהונה, ומשמש כסגן ראש המועצה בהתנדבות. לצד העשייה הציבורית, המקצוע שלי הוא ניהול שיווק ומכירות, ואני עובד בתחום התיירות.

מי שמכיר אותי יודע שעשייה, תרומה ועזרה לזולת אינן רק חלק מהתפקיד שלי, אלא חלק מהאופי שלי. תמיד האמנתי שכאשר יש צורך, מתייצבים ופועלים. לא מחכים שמישהו אחר יעשה זאת. בבוקר 7 באוקטובר 2023 נפגשנו בחמ"ל כבר בשעה שבע. ניסינו להבין לאן נושבת הרוח ומה צפוי לנו בימים הקרובים. בתחילה הייתה תחושה שאולי מדובר באירוע מוגבל, ושעוד נצליח לפתוח את העונה כמתוכנן. אולם ככל שהשעות והימים חלפו, התברר שהמציאות שונה לחלוטין. פתחנו את החמ"ל והתחלנו לעבוד סביב השעון.

בין 7 באוקטובר ל 16 באוקטובר, עוד לפני שהתקבלה החלטת הפינוי הרשמית, מי שיכול היה להתפנות עשה זאת, בעוד אחרים נשארו ביישוב. כאשר הצבא המליץ על פינוי ובהמשך התקבלה ההחלטה הרשמית, יצאנו לדרך חדשה ומטלטלת, שאיש מאיתנו לא דמיין שתימשך זמן כה רב.

המלון הראשון שקיבלנו היה בטבריה. כשהגעתי לשם, הכול היה סגור. יחד עם צוותים רבים פתחנו את המקום במהירות כדי לקלוט את תושבי מטולה. המשפחות חולקו בהתאם לצרכים, משפחות עם ילדים ומשפחות ללא ילדים, ותוך זמן קצר התחלנו לבנות מחדש שגרת חיים. בתוך יומיים בלבד הצלחנו להחזיר לפעילות את מערכות החינוך והרווחה. הגנים, המעונות, בית הספר ומסגרות הגיל השלישי חזרו לפעול. במקביל טיפלנו באינספור אתגרים שנלוו לפינוי: בעיות כלכליות, ציוד בסיסי, ביגוד, תמיכה רגשית וסיוע למשפחות בכל תחום אפשרי.

עשינו הכול כדי שהתושבים ירגישו בבית, גם כשהיו רחוקים ממנו. ארגנו טיולים, הרצאות, פעילויות קהילתיות ואירועים לכל הגילים. למעשה, היינו היישוב היחיד בארץ שהצליח להפעיל באופן מלא את כל מערכותיו לאורך תקופת הפינוי. מנהלת בית הספר, מנהלות הגנים, מנהל המתנ"ס וכל בעלי התפקידים עבדו במסירות יוצאת דופן. כך עברנו שנה וחצי של פינוי. זו הייתה תקופה לא פשוטה, אבל הצלחנו לצלוח אותה יחד.

לצד ההצלחות וההתמודדות היומיומית, היו גם רגעים קשים מאוד. אחד האירועים המטלטלים ביותר היה פטירתו של אחד מתושבי מטולה במלון. עבור רבים מהתושבים המבוגרים זה היה אירוע קשה במיוחד. לא מדובר רק בפינוי רפואי או בהתמודדות עם קשיי השגרה, אלא באובדן של אדם מתוך הקהילה, הרחק מהבית ומהמקום המוכר. אלה רגעים שממחישים עד כמה הפינוי היה מורכב וכואב. אולי תרצה לציין את שמו?

במשך חודשים ארוכים היינו עסוקים בעשייה מתמדת. הדאגה לתושבים מילאה את סדר היום ולא הותירה הרבה מקום לחשוב על עצמנו. כך היה גם עבורי, לפחות עד 26 ביוני 2024. באותו יום ספג ביתי פגיעה ישירה ונשרף כליל. שום דבר לא נשאר. הבית שבו חייתי, הזיכרונות, החפצים, כל מה שנבנה במשך שנים, נעלם בתוך שעות. רק במרץ 2026 חזרנו הביתה, לאחר שהושלמו עבודות השיקום והשיפוץ. זו הייתה סגירת מעגל מרגשת, אך גם תזכורת למחיר הכבד ששילמו תושבי מטולה במהלך המלחמה.

אם יש דבר אחד שלמדתי בתקופה הזאת, הוא כוחה של קהילה. תושבי מטולה היו שם זה בשביל זה בכל רגע. משפחות לא רצו להיות לבד במלונות. את החגים ציינו יחד. כאשר בית של מישהו נפגע, כולם התגייסו לעזור. כאשר משפחה נקלעה לקושי, הקהילה עטפה אותה. העיסוק המתמיד זה בזה, התמיכה ההדדית והערבות ההדדית הם שאפשרו לנו להחזיק מעמד. מטולה היא הרבה יותר ממקום מגורים. זו קהילה עם עמוד שדרה ערכי וחברתי יוצא דופן. קהילה שיודעת להתאחד ברגעי משבר ולחזק את החלשים. דווקא בתקופה הקשה ביותר גילינו עד כמה אנחנו חזקים כשאנחנו יחד.

למרות כל מה שעברנו, אני עדיין מאמין בכל ליבי שמטולה היא המקום היפה ביותר בארץ. יש בה מערכת חינוך מצוינת, קהילה תומכת ואיכות חיים שאין לה תחליף. זהו מקום של שלווה, של טבע ושל אנשים טובים. המציאות הביטחונית שנכפתה עלינו אינה מגדירה אותנו, והיא גם לא תקבע את עתידנו. המסר שלי לעתיד הוא פשוט. אסור לנו לתת לקושי, לפחד או להרס לנצח את רוח האדם. ראינו כיצד קהילה שלמה יכולה לעמוד מול אתגרים שנראו בלתי אפשריים, ולצאת מהם מחוזקת. עלינו להמשיך לבנות, להאמין, להשקיע בדור הצעיר ולשמור על הערבות ההדדית שמאפיינת את מטולה. אני מאמין שעוד יבואו ימים טובים יותר. מטולה תמשיך לצמוח, להתפתח ולשגשג. זה הבית שלנו, וכמו שתמיד ידענו לקום מחדש, כך נעשה גם הפעם.