top of page

סרן יובל דוויק

כמפקדת פלס״ם יצאה בדהרה מביתה להילחם ברגע שקיבלה את הדיווח הראשון בבוקר השבעה באוקטובר ולאחר שנתקלה במחבלים וירתה אליהם, הבינה שהשדרה הפיקודית איננה והקימה חמ"ל לניהול הקרב

1.png

"אנחנו מסתכלים קדימה, מרימים את הראש וממשיכים. אני לא חושבת על מה שהיה אלא על השאלה איך ממשיכים ומנצחים את
המערכה הזו".

סרן יובל דוויק

סיפורים רבים כל כך צפים מתוך אירועי השבעה באוקטובר, כאלה שאי אפשר להעלות בכלל על הדעת. אחד מהם, הוא סיפורה של יובל. סיפור של אישה אמיצה שקמה בבוקר השבת ההיא בבית משפחתו של בן זוגה, עם קולות האזעקות ולבושה בפיג'מה, לקחה אקדח ויצאה דרומה עם רכבה בלי לחשוב פעמיים.

סרן יובל, בת 25 מפקדת פלס"ם סיירת נחל, הסיוע המנהלתי של סיירת נחל, נכנסה לרכבה עם הדיווחים הראשונים שהגיעו ודהרה לכיוון מוצבי סיירת נח"ל תוך שיצרה קשר עם מפקדים בשטח, אלו שיכלו לענות.
באמצע הדרך, זיהתה בין 7-8 מחבלים רכובים על אופנועים שנסעו לכיוונה חמושים בנשקים והיא מצדה, בקור רוח ובתעוזה בלתי אפשרית, המשיכה בנהיגה קדימה וירתה לעברם עד שזיהתה ששניים נפלו וחשבה שהחולייה הזו, היא החולייה שחדרה לתוך שטח ישראל מבלי שהבינה את גודל האירוע ואת מספר המחבלים שהיה באותם רגעים ממש במוקדים השונים, את הטבח המתפשט והקרבות הקשים. "פעלתי על אוטומט. החזקתי את ההגה עם הברכיים, פתחתי את החלון ויריתי את כל מה שהיה לי באקדח, בסך הכל תשעה כדורים. ראיתי שניים נופלים וחשבתי שפה האירוע נגמר, הנה זו חוליית המחבלים שעליה דיברו".

לאחר שהמשיכה בדרכה, שוחחה בטלפון עם מפקד הסיירת, ברנש כפי שכולם כינו אותו, שקפץ גם הוא לגזרה ועדכן את יובל כי מדובר באירוע שונה לגמרי ולא כפי שהעריכו קודם. הוא אמר לה שהאזור מלא במחבלים ושעליה לסגת אחורה ולחזור לכיוון הבית כמה שיותר מהר. "הוא בעצם הציל לי את החיים, עוד סנטימטר שמאלה והייתי נהרגת". סגן אלוף יהונתן צור, שכולם קראו לו "ברנש", מפקד סיירת נחל הנערץ והאגדי נהרג בדרכו למוצב על ידי חוליית מחבלים שארבה לו ולרכבים נוספים ששעטו דרומה לסייע בהצלת המוצבים והיישובים. מלבדו נהרגו מהיחידה גם הסגן שלו, שני מפקדי צוותים, מפקד פלוגה ולוחמים שאיבדו את חייהם בקרבות הנוראיים של השבת הזו ומפקד חטיבת הנח"ל שנהרג גם בדרכו דרומה. בצער גדול, אליהם הצטרפו נוספים שמצאו את מותם במהלך התמרון בקרב על הגנת המולדת. למעשה כבר באותם רגעים של השבעה באוקטובר כמעט כל הצמרת הפיקודית של חטיבת הנח"ל נפגעה ונהרגה ויובל שהבינה עוד בדקות הראשונות את מה שמוטל עליה, פעלה בהחלטות מדויקות ומהירות שהביאו להחזרת השליטה.
יובל חזרה לבית הוריו של בן זוגה ופתחה שם חמ"ל של ממש. את כל הכוחות ארגנה בדקות קריטיות של החלטה לקראת יציאתם לשטח. "הבנתי שזה בלתי אפשרי שהם יסעו במרחבים בזמן שכל הצירים מפוצצים בחוליות של מחבלים". היא הזעיקה מילואימניקים ומפקדים מהיחידה והקימה מנחת מסוקים מאולתר בשטח החקלאי בחצר הבית יחד עם קצין האג"ם של הסיירת. "המטרה הייתה לאסוף את הכוחות ולייצר תמונת מצב של הלחימה". בתוך בסיס צבאי מתהווה בתוך החצר, כינסה יובל כוחות משמעותיים והוציאה לפעילות על גבי מסוקים ובכל הדרכים שעמדו לרשותה, הכל בתוך זמן קצר על מנת לסייע ולהציל חיים. על אחד המסוקים אפילו עלתה בעצמה להצטרף ללחימה בכרם שלום בעוד החמ"ל שהקימה המשיך לפעול ואף המשיך בפעילותו עוד שבועיים נוספים. "אנחנו מסתכלים קדימה, מרימים את הראש וממשיכים. אני לא חושבת על מה שהיה אלא על השאלה איך ממשיכים ומנצחים את המערכה הזו".

החמ״ל שהקימה יחד עם קצין האג"ם של הסיירת והתושייה הגדולה שהייתה לה באותו הבוקר השחור, הציל חיים של רבים ושמר על הלוחמים והמפקדים שיצאו לפעילות מכוונים ומבינים יותר את תמונת המצב. באותה שבת נוראית, שנצרבה לתמיד בכאב בתוך הסיפור הלאומי, יובל וכמותה היו מי שזרעו פיסות של אור וגבורה וקשה לדמיין כיצד זה היה נראה בלעדיה.

creators
Gold logo.png
bottom of page