מפתיחת החמ"ל הגדול בחדרה דרכו ריכזה מאות תרומות ודרך עשיית טוב לחיילים ומפונים, נזי פועלת באהבה אינסופית לשמח בתקופה זו.

נזי (35), נשואה ואם לשלושה, מתגוררת בחדרה מזה שנה וחצי וכבר ידועה בכל ארגון שכונתי. "אני בטבעי נשאבת לעשייה הקהילתית. מיד כשעברנו לכאן מצאתי את עצמי שותפה לפעילות המקומית". כמו כולם היא עקבה בחרדה ובכאב אחרי החדשות המגיעות מהדרום במהלך השביעי באוקטובר, אבל שלא כמו כולם, היא החליטה לתעל את הרגשות הקשים לעשייה. כשחיילים החלו לעזוב את השכונה בדרך לחזית, היא זיהתה את הצורך בציוד ובסיוע והקימה תוך זמן קצר חמ"ל ענק שהציע הכל: ממתקים, ביגוד, מזון, סיגריות ועוד. עד מהרה החמ"ל התרחב והציע עזרה לכל מי שנזקק לה: מילואימניקים ונשותיהם, מבוגרים ומשפחות, במשך כל שעות היממה.
זה לא הכל. נזי, מנהלת עסק של קונדיטוריה בשגרה ועסוקה בשמחות בלבד, החליטה להביא אל הטרגדיה הלאומית טיפות של אור ונחמה. היא פתחה במיזם ייחודי של ימי הולדת לכל מי שהמלחמה גזלה ממנו את החגיגה. "הכנתי ערכות מוכנות של עוגות ימי הולדת," היא נזכרת, ומיד ממשיכה, "והשתתפתי במיזם מדהים של חלוקת עוגות למפונים ומשפחות של נרצחים ונפגעים בכל הארץ". עם עוגה יפהפייה ביד, היא מגיעה אל ימי הולדת של ילדים שהיו עדים לזוועות איומות, ומעלה על פניהם חיוך ראשון. "אחד הרגעים המרגשים שהיו לי היה ביום הולדת של ילד מתוק שחגג שלוש שנים אחרי ששהה חודש וחצי אצל דודה שלו, לאחר ששני ההורים שלו התגייסו למילואים. הם הגיעו בהפתעה לחגוג איתו את היום הזה. קיבלתי אחר כך תמונה מטושטשת של שני הורים, ילד ועוגה", היא מספרת.

קשה להחזיק עצב לאורך זמן. כשאנשים מסביב מתחילים לשכוח ולחזור לשגרה, נזי לא עוצרת. את הפרויקטים הרבים שהיא אחראית להם קשה למנות: תליית בלונים כתומים ביום ההולדת של כפיר ביבס, חלוקת דגלים ברחבי השכונה, משלוחים של מזון ביתי חם לצפון, חלוקת נרות נשמה למען הנרצחים, סיוע לחיילים ועוד דברים שהיא כבר שכחה, כי מעגל העשייה הזה מתחדש כל יום.
כל אחד נוצר את הכאב בדרך אחרת, מגיב לו בדרכו. נזי היא האדם שנאבק על הארה קטנה של חסד לאנשים שהעולם חשך עבורם. היא עושה הכל כדי להדליק עוד נר אחד, על עוגת יום הולדת או במעגל של אבל, ולהשאיר בעולם הזה עוד פינה אחת של אנושיות חמימה.