רחמים גרידיש

"שמעת על ה'עיניים של המדינה'?" שואל אותי רחמים גרידיש, "את יודעת מי זו? זו הבת הצעירה שלי". גאוה גדולה יש בקולו של רחמים כאשר הוא מדבר על בתו אשר בשירותה הצבאי שירתה במודיעין ב'בור', וכך גם הוא גאה בכל יתר ילדיו. עולה כי הם פסגת ההצלחה שלו וכפי שהוא מתאר זאת: "היו לי חיים קשים אבל הצלחתי לגדל את הילדים לתפארת מדינת ישראל".
ואכן, חייו של רחמים, תושב כפר יונה קרוב לשבעים שנה, לא היו קלים. לדבריו, חייו היו מורכבים משני דברים-עבודה ובית.
הוא נולד בלוב בשנת 1933. לישראל עלה עם הוריו ואחיו בשנת 1950. המשפחה הגיעה באוניה והועברה למעברה בפרדסיה. שם נאמר להם ש"צריך להקים מושבים", והם הועברו לניצנה בדרום. כאשר הגיעו לניצנה מצאו מקום בו רק חול וחול והמים מלאי חלודה. המשפחה השאירה את כל הציוד מאחור ו"נסה" על נפשה בחזרה לפרדסיה, דרך שארכה 3 ימים באוטובוסים.
לאחר כשנה עברו לכפר יונה, בה קיבלו צריפים גדולים וחלקת אדמה בה גידלו ירקות לצרכיהם האישיים. רחמים לא הלך לבית ספר בארץ וגם לא גויס לשירות סדיר אך בבגרותו עשה שירות מילואים בהג"א. כבר בגיל צעיר יצא רחמים לעסוק בחקלאות וזה היה עיסוקו העיקרי בכפר יונה ובאודים. "היו לי 9 ילדים להם הייתי צריך לדאוג", הוא מספר. אשתו היתה, כמקובל באותם ימים, עקרת בית ואמא והפרנסה נפלה כולה על כתפיו. רוב הזמן עבד במספר עבודות במקביל לחקלאות. במשך שלוש שנים עבד בלילות במשמר הגבול בהגנה על כפר יונה. ברשימת עיסוקיו המכובדת ניתן למצוא את תפקיד מזכיר הפועל המזרחי בכפר יונה, תקופה בה שימש כסגנו של אפי דרעי שכיהן כראש המועצה, כהונה כראש המועצה הדתית בכפר למשך 13 שנים בהתנדבות ו-17 שנים בשכר, ותפקיד כגזבר בעמותה לקשיש. אם זה לא מספיק, הרי שבמשך כשלושים שנה כיהן כחזן בבית הכנסת.
"רכשתי את הבית הזה ב-200 לירות ואני גר בו כשבעים שנה", הוא מספר לי. תחילה הבית היה קטן,27 מ"ר שטחו ובו חדר אחד, מטבח ושירותים. בבית זה התחתן בשנת 1954עם אשתו הראשונה שנפטרה ממחלה, ובו גידל את תשעת ילדיו. ששה מהם גרים בכפר יונה. במשך השנים, כשהתאפשר, נוספו חדרים נוספים לבית והיום הוא מרווח פי חמישה מגודלו המקורי. את חייו בבית זה הוא חולק היום עם אשתו השנייה.
כששאלתי את רחמים לגבי פועלו למען הקהילה בכפר יונה סיפר לי שבשנים הראשונות כשהיה מגיע חג הפסח, נהג להסתובב עם עגלה רתומה לסוס ומחלק מצות שמורות למשפחות. בשנים האחרונות קיים בביתו בהתנדבות מלאה מידי יום ראשון, שיעורים עם הרב עוזי. פעילות זו הופסקה, למרבה הצער, עם פרוץ הקורונה לחיינו.
מתשעת ילדיו זכה רחמים ל- 48 נכדים ו-24 נינים וכדבריו, "כן ירבו". אם ננסה לסכם את רחמים -במילים שלו יאמר כי, "כולם מכירים אותי כי תמיד הייתי פעיל בקהילה". סיפורו מייצג את עברה של כפר יונה – הוא מייצג את השורשים מהם התפתחה לעיר שהיא היום, ילדיו הם הגזע ונכדיו וניניו הענפים שממשיכים את ההשתרשות במקום זה.