שורשים עמוקים, ענפים לשמיים

חנה נולדה בחיפה, ב-19 באפריל 1953, ד' באייר תשי"ג, בתם הבכורה של יעקב ורחל. גד נולד ביקנעם המושבה. שניהם אנשי חינוך מושרשים. גד סיים לימודיו בהר עציון ושימש כרב מחנך בישיבת בני עקיבא בכפר הרואה בתקופת הרב נריה והרב צוקרמן. חנה עבדה לאורך כל שנותיה בחינוך, בכפר הרואה, בטורונטו שם שהו ארבע שנים בשליחות, ועם שובם ארצה - בקרני שומרון, כגננת לגילאי ארבע וחמש. בקיץ 1988 הגיעו לקרני שומרון,ומאז זה ביתם. חנה אף התנדבה בפתיחת הגן הראשון באלוני שילה. יש להם שישה ילדים - אביה ונצחיה נבו גרים באלוני שילה עם שישה ילדיהם, שגדלו וחונכו בישוב.
אבל מאחורי חיי החינוך והשליחות מסתתר סיפור עמוק יותר- של שורשים, של שואה, ושל בחירה. אביה של חנה, יעקב, היה איש צנוע ונאה. בן ארבע עשרה כשאביו נפטר, פרנס את משפחתו ברומניה מקמח תירס שהביא יום יום. בגיל שש עשרה גויס לעבודות כפייה וסלל כבישים בקור, לבוש פשתן וכפכפי עץ. הוא קיבל מכה בראשו שהשאירה אותו חירש לכל חייו. אחרי שלוש שנים שוחרר, מצא את אמו ואחיותיו, הפליג באונייה "דוב הוז" לאחר שביתת רעב בפסח שגרמה רעש בינלאומי - והבריטים נאלצו לאפשר את ההפלגה. הגיע לירושלים, התאכסן אצל רב שקלט פליטי שואה, והתגייס להגנה. "אבי נהג לומר שסיפור השואה הוא של האם ולא שלו," חנה מספרת בשקט. אמה של חנה, רחל, גורשה מצרנוביץ. הוריה ושני אחיה נפטרו ממחלה בגטו. היא ואחיה הצעירים יעקב ושלום נכנסו לבית יתומים, עלו בעלייה של ילדי טהרן לכפר הרואה - ושם גדלו. אחיה התגייסו להגנה, ורחל התחתנה, עבדה בבית ילדים, וגרה עם בעלה בקריית שמואל.
מכל השורשים הכבדים האלה צמח גם שילה, בכורם של גד וחנה, שנולד בירושלים כשגד עוד למד בישיבה. שילה למד בישיבת התיכונית קרני שומרון, עשה מכינה קדם צבאית במכינה קדם צבאית עטרת כוהנים בובע המוסלמי בירושלים, והחליט להתגייס דווקא לפלח"ן - כי לא היו שם חיילים דתיים. היה חייל דתי יחיד ביחידתו, השפיע על חבריו בצניעותו ובאמונתו, ועזר לכולם. מפקדו סיפר: ביום גשום ובוצי במוצב דלעת שבצפון ליטאני, כשהמפקד ביקש לבטל את המארב, שילה בכה - לא מפחד, אלא מדאגה ליישובי הצפון. "הוא לא הלך לשום מקום," סיפר המפקד. "נשאר להגן על היישובים." הפעם ההיא הייתה אמורה להיות האחרונה בתעסוקה מבצעית - ושילה נהרג באסון המסוקים. גד וחנה נושאים את הכאב, ומחזיקים את החיים. "להכיר בערך הגדול של מדינת ישראל," הם אומרים. "ללמוד, לבנות, לשרת ולהקים משפחות."