מהודו לקרני שומרון

סיליה אולונובסקי נולדה בהודו למשפחה ממוצא מזרחי, ועברה בילדותה לאנגליה לאחר סיום השלטון הבריטי. היא גדלה בבית מכניס אורחים, ליברלי ופתוח לכולם. "קודם כל, הבית שלנו היה בית פתוח. ההורים שלי היו מאוד ידידותיים עם אנשים, אז אני קיבלתי את זה". במשפחתה שהקימה בהמשך, בעלה לא הגיע מבית דתי, אך לשלום בית נהג לעשות קידוש ולשמור שבת. שני הבנים היו שומרי מצוות, ושתי הבנות פחות.

לאחר לימודים אקדמיים באוקספורד ובהמשך בלונדון, הגיעה סיליה לישראל בשנת 1967 כמתנדבת, זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים. "דווקא את הקבוצה שלנו לא שלחו לקיבוץ כמו הרבה אחרים מתנדבים, שלחו אותנו דווקא להר הצופים בירושלים, ואני לא יודעת מה חשבו שאנחנו נעשה, קבוצה של צעירים מאנגליה, אבל היינו שם", היא נזכרת. החוויה בארץ חיזקה את תחושת השייכות שלה, והיא בחרה להישאר ולהקים כאן את חייה.

בראשית דרכה עבדה סיליה כעובדת סוציאלית, ולאחר מכן כמורה לאנגלית, אך בהדרגה התרחקה מקריירה פורמלית ועברה להתמקד בחיי משפחה ובתרומה קהילתית. בשנת 1985 עברה עם משפחתה לקרני שומרון, שם מצאה את מקומה והפכה לחלק פעיל מחיי היישוב. היא עבדה בספרייה המקומית ובמקווה, תפקידים שנכנסה אליהם בהדרגה ולעיתים ללא הכשרה רשמית, אך מתוך מסירות והתמדה רבה. הספרייה, שהחלה כיוזמה התנדבותית קטנה, הפכה עם השנים למרכז תרבותי משמעותי ביישוב.
מעבר לעשייתה הציבורית, סיליה מדגישה את חשיבות המשפחה והקשרים האישיים, ומתארת חיים עשירים בילדים, נכדים וחברות. בשנים האחרונות התמודדה עם אובדן, וטיפלה בבעלה חוליו ז"ל בתקופת מחלה ממושכת. "הוא עשה תיקון בייסורים האלה, ונפטר צדיק, בשינה", היא אומרת, ולמרות הקושי שומרת על גישה אופטימית ומוצאת משמעות בעשייה היומיומית.

סיליה אינה רואה את עצמה כדמות יוצאת דופן. עבורה, החשוב אינו הישגים חיצוניים אלא הדרך, היחסים עם אנשים והיכולת לתרום בכל שלב של החיים. "אני רואה את זה אחרת עכשיו", היא מסכמת, "חזרתי אולי לשורשים שלי".