עפרה רויטמן דה-גרוט
חמישים שנה של
בנייה ואמונה בקרני שומרון
"לא נכנעים לטרור, וחיי שגרה הם מרכיב חשוב בשמירה על החוסן."
עפרה רויטמן דה-גרוט נמנתה על הגרעין המייסד של הגבעה המרכזית בקרני שומרון, ומכירה את היישוב היטב עוד מימיו הראשונים. את השנים הללו היא מתארת כשנים של "תחילת דרך, חזון, אמונה ובנייה של הקהילה". יחד עם שבעים משפחות נוספות עפרה ובעלה אהוד היו מחלוצי בוני בית קבע בהתישבות בשומרון והפכו את חלום ההתיישבות למציאות. היא לא הסתפקה במימוש חזון ההתיישבות בבניית ביתה, אלא התנדבה גם בגיוס תושבים לשכונת "גינות שומרון" שקמה שנים ספורות לאחר מכן.
בשנתו הראשונה של היישוב שימשה עפרה כמזכירת פנים, ולקחה חלק בארגון חיי הקהילה המתהווה. הייתה חברה בוועדת תרבות, ועדה שמילאה תפקיד חשוב בטיפוח חזותו החיצונית של היישוב, מתוך הבנה שסביבה נאה תורמת לאיכות החיים של התושבים ולתחושת השייכות שלהם. עד היום ניכרת ההשקעה בחזותו החיצונית של היישוב, המהווה דוגמא ומופת ליישוב מטופח ושומר על סביבה מקיימת, זה הנושא בו עבדה עפרה חינוך לקיימות, עפרה שימשה יועצת סביבתית בארץ וגם ביישוב.
היישוב ידע גם תקופות ביטחוניות מאתגרות. כפי שהיא מתארת: "בייחוד באינתיפאדה השנייה, כאשר הכבישים היו מאוימים בירי ובקבוקי תבערה." עפרה מספרת: "למרות שהיה חשש גדול מהסכנות שבדרך,המשכתי לנוע בכבישי השומרון, מתוך אמונה שלא נכנעים לטרור, ושחיי שגרה הם מרכיב חשוב בשמירה על החוסן."
את החזון ההתיישבותי ואהבת הארץ הביאה עפרה גם לעבודתה כמורה בישיבת השומרון ובאולפנת להב"ה, ולימדה תלמידים מגיל בית ספר יסודי ועד תיכון, רבים מהם ממשפחות המייסדים. כך חיברה את הדור הצעיר לשורשיו, לארץ ולנופיה. היא גם הדריכה מורים וליוותה אנשי חינוך בדרכם המקצועית. לצד עשייתה כמורה, כיהנה במשך תריסר שנים כיו"ר ועד ההורים בבית הספר משואה, ופעלה לחיזוק הקשר בין הורים, מורים ותלמידים.
לצד עשייתה החינוכית והיישובית, מתמידה עפרה בהתנדבות קהילתית מגוונת, הכוללת שיעורי תורה לנשים, ניהול ספריית רחוב, הפעלת חוג יוגה ייחודי לקשישי היישוב, וטיפול באתרים הארכיאולוגיים ביישוב ושימורם. היא גם חברה בצוות הקמת "בית ראשונים", העוסק בשימור זיכרון ראשוני היישוב והמורשת המקומית.
עפרה ובעלה אהוד גידלו יחד שבעה ילדים, והקפידו לחנך אותם "לאמונה, לערכים, לאהבת הארץ וליכולת להתמודד עם אתגרים". כיום הם זוכים לנחת מילדיהם ומנכדיהם, הממשיכים את דרכם החלוצית. עפרה, כשהיא מסתכלת לאחור, רואה "בסיפוק ובהודיה לה'" מסע של משפחה, חינוך וקהילה, שנרקם יחד עם "עשייה, בנייה ואמונה" לאורך חמישים שנות יישוב.
