״קדימה נבנתה באהבה״

אני משוחחת עם גיטה ברקן כשהיא אחרי יום סידורים, עוצרת לכוס קפה בבית שבו גדלה ולאחר מכן גידלה בו את ילדיה. הסיפורים מלאים בהומור שחושף מאחוריו מציאות חלוצית – אמצעי תחבורה בעייתיים, אימא שנאבקה כדי ללמוד מעבר לחינוך היסודי, אב שנותר נצר אחרון ממשפחתו וקושי בסיסי לגדל אוכל.

כשהיא מספרת על משפחת כרמי וברקן, היא בעצם מספרת את הסיפור של קדימה. סבה ישראל מאיר ויינגרטן וסבתה מחלה אושסמן-כרמי הגיעו בשנת 1935 מפולין, שלוש שנים אחרי שרכש הסב אדמה מיהושוע חנקין. הוא מכר את עסקיו וקבע את מקום מושבו בקדימה, שמנתה אז 35 משפחות, והביא עימו משפחה גדולה, מזוודה, כוס קידוש וחלום. "הם בנו בעשר אצבעות חיים שלמים, בלי לקבל אגורה ממישהו, עבדו ומימשו את הרצון לבנות את ארץ ישראל", היא מספרת. הם התגוררו יחד עם זהבה, אחות סבתה, עד שבנו את משכנם – צריף מעץ שהוחלף לימים בבית בנוי. אימה דינה הייתה נערה בת 12 כשהגיעה לישראל. אביה מרדכי הגיע בשנת 1936 מהונגריה בעלייה בלתי לגאלית. הם התחתנו בשנת 1943.

גיטה מספרת על היישוב הרחוק והמלא בפרדסים, על ילדות יחפה בין עצים ועל ימי הפלמ״ח שעליהם רק שמעה: ״הילדים לקחו חלק במאבק, ואימי בגיל 15 הייתה אחראית על האיתות בשפת מורס ובדגלים כדי להעביר ידיעות בין המושבים״. קדימה שבה גדלתי אני מצטיירת מסיפוריה כמו יישוב אחר לגמרי. "הכרנו כל מי שעבר ברחוב, ולכל אישה מבוגרת היינו צריכים להגיד שלום. היו חיים מאוד יפים וטובים ופשוטים" היא מסכמת. על חברותיה היא מספרת: "גדלנו ביחד ואנחנו מזדקנות ביחד, הילדים והנכדים שלנו חברים״.

גיטה ובעלה מתגוררים בקדימה, יש להם שלושה ילדים והנכדים גרים קרוב וזוכים לשמוע סיפורים על סיפורים. אם תעברו ליד הבית שלה, תוכלו למצוא גינה מטופחת, פסיפסים שהיא יוצרת בידיה ופיסת היסטוריה חיה. רק אל תשכחו להיות מנומסים ולהגיד שלום. "אני רוצה שכל ילד שגר בקדימה יידע שקדימה זה מקום טוב, שנבנה באהבה על ידי אנשים שהאמינו בארץ ישראל, שהיו חלוצים ועזבו את כל מה שהיה להם בחיים. אם הם לא היו נחושים בדעתם לבנות את ארץ ישראל, לא הייתה מדינה" היא מסכמת.