ככה זה כשיש שניים

״ב־1 בספטמבר 1994, שנת הלימודים הראשונה שנפתחה בצורן שבועיים לאחר תחילת האיכלוס, הפועלים עוד עבדו בכיתות בבית הספר החדש, אך החוגים לילדים ולבני הנוער בניהולה של תמי כבר פעלו״, מספרים גידי ותמי בלייכר.


שניהם ילידי הארץ, מראשוני התושבים של צורן. הם הכירו דרך חברים משותפים, התחתנו בשנת 1978 בחולון ולהם שלושה ילדים – רן, טל ומור – ושלושה נכדים. "גידי ואני גדלנו בבתים עם גינה", מספרת תמי, "ורצינו לגור במקום שנוכל לחיות בו כך. לאחר הרבה חיפושים, הגענו לצורן". השניים עברו עם הילדים ליישוב בשנת 1994. "לא היה פה כלום בהתחלה, רק חול. המקום נראָה כמו פרדס שחרשו אותו", הם מספרים. ״היינו בשנות הארבעים לחיינו עם ילדים בגילאי  6–14. לא הייתה תעסוקה לילדים, והחלטנו שחייבים למצוא פתרונות". זה הניצוץ שהביא את תמי להקים את מערך התרבות והנוער ביישוב, בעזרת מועצה אזורית לב־השרון, ומה שהביא את גידי להיות שותף להקמתו.


גידי נולד בשנת 1953 להוריו יוסף ובתיה בלייכר. במקצועו הוא איש מחשבים, בוגר תואר ראשון למדעי המדינה ומדעי המחשב, ובעל תואר שני במנהל ציבורי. שנים רבות עבד בתדיראן, IBM וברשות שדות התעופה כעובד חוץ. מזה 20 שנה הוא עורך, מגיש ומנחה את ערבי השירה בימי הזיכרון. כמי ששירת בקרבי, לחם במלחמות יום כיפור כקצין בסדיר וכקצין מילואים במלחמת לבנון הראשונה, החיבור לימי הזיכרון הוא אישי במיוחד עבורו. 


גידי הוא מראשוני הפעילות הציבורית בצורן. "בתחילת הדרך ריכזתי 70 תושבים ויזמנו פעילויות שונות. בשלבי ההקמה של היישוב יזמתי כנסים לאנשים שרכשו בתים ביישוב, שבהם דנו באופי היישוב ובפעילויות משותפות״. במהלך השנים היה פעיל במאבק להורדת האנטנות בכניסה ליישוב, שהיוו מטרד אקולוגי וסכנה בריאותית, וגם במאבק על הגדרת היישוב כעצמאי. בשנים 2010–2013 כיהן כחבר מועצה בהתנדבות והיה פעיל ציבור. בשנת 2015 יצא לפנסיה, וכיום הוא מתנדב בבית ספר "לב רן" במסגרת 'ידיד לחינוך', ומסייע למערך התנדבות הגמלאים בנושאי מחשבים.


תמי נולדה בשנת 1954, להוריה עיידה ונעים עובדיה, ילידי עיראק. מגיל 23 עסקה בהוראה, ובוגרים רבים עברו תחת כנפיה, בלימודי ערבית, הגשה לבגרות והנחיית מורים ברמה הארצית. תמי פעלה רבות בתחום הנוער ביישוב, במקהלה ובפעילויות למבוגרים ונוער, והרשימה עוד ארוכה. במסגרת חגיגות העשור של היישוב אותן הפיקה בהתנדבות, גייסה תרומות בסך אלפי שקלים, אשר סייעו לקיים פסטיבל יישובי נרחב. בשנת 2013 קיבלה את תואר 'יקיר קדימה־צורן' על פעילותה. "אני אוהבת שפונים אליי לעזרה ותמיד שמחה לסייע", היא משתפת. כתחביב היא עוסקת באומנות, ובפרט בפיסול ועיצוב פנים.


תמי חשה את הצורך בתרבות פנאי ונוער בצורן כאימא לבני נוער בעצמה, לכן התנדבה לקדם את התחום. ״התחברנו לתנועת הנוער העובד והלומד – חטיבת 'בני המושבים', ופתחנו סניף בצורן. גייסנו מדריכים והתנועה החלה לפעול. את תהלוכת הלפידים הקהילתית התחלנו מהשנה הראשונה של התנועה. זה אירוע שאני אוהבת במיוחד", תמי מספרת בהתרגשות. בתחילת הדרך, בשל מחסור במקום, אירחו תמי וגידי את ישיבות הצוות ואיחסנו בביתם את הציוד של התנועה. "הבית נראה כמו בסיס, מלא בסירים וציוד. אחר כך קיבלנו קראוון ומשם התפתחנו. תנועת הנוער היא כמו התינוק שלי", משתפת תמי, "עוד מהימים שעשינו את תהלוכת הלפידים עם פחיות, מקלות ונרות". תמי קוראת לזה – לברוא יש מאין, להסתדר עם מה שיש. "אני מרגישה שיצרנו בסיס נפלא, שאפשר להמשיך ולקדם הלאה". 


"עבורנו צורן הוא מקום שקט ושלו, עם אנשים טובים ותחושת קהילתיות", מסכמים תמי וגידי. "המסר שלנו לדור הצעיר:  יושרה לפני הכול,  חיו ותנו לחיות, כבדו את השונה, תִרמו ועִזרו לשמירה על יישוב איכותי ומלוכד לרווחת כולם".