חיבור מרפא

במשך עשרים שנה הייתה רודה שיף מנהלת ומטפלת בנקודת הקישור לגמילה מסמים בקדימה. היא עבדה מלפנות בוקר עד השעות הקטנות של הלילה, וליבה נקשר עם המטופלים. ״כשאני רואה היום את האנשים שהיו בנקודה, היום הם סבים, הם עובדים. זה כיף גדול לראות אותם. אנשים לא רק נקיים, אלא גם מתפקדים. זו הצלחה. זה השיקום״.

רודה נולדה בשנת 1941 בארצות הברית. לאחר התיכון למדה סוציולוגיה, ובתקופת לימודיה בקולג׳ פגשה את מנחם, יליד קדימה, בחיר ליבה. הם נישאו ובשנת 1970 התמקמו בישראל למספר שנים. רודה החלה לעבוד ברווחה בקדימה, ואחרי גיחה נוספת לשליחות של מנחם בארה״ב, והשלמת תואר שני בעבודה סוציאלית – שם גם התנסתה במרפאה לגמילה ממתאדון – הקימה את ״הנקודה״ בקדימה, מה שהפך להיות מפעל חייה.

״בשנת 1985 הקימה המועצה, בשיתוף הרווחה, נקודת קישור לנפגעי סמים. המטרה הייתה לעבור את הגמילה עם עזרה של הקהילה, דבר שמאוד האמנתי בו״. רודה קיבלה על עצמה את ניהול הנקודה – דירת עמידר של שני חדרים, מטבחון ושירותים קטנים. ״המטרה הייתה לגמול מסמים בתוך המבנה במשך חודש ימים, ולאט לאט להכניס את הנגמלים לשגרה. לבשל, להכין כוס קפה, כוס תה. להכין רשימת קניות. ובהדרגתיות, לנסות לחזור לחיי משפחה״.

רודה יזמה חיבורים בין אנשי הקהילה לבין המטופלים, כך שהקהילה הייתה להם כמשפחה תומכת. ״ הדבר הזה נוסה בכמה מקומות בארץ ולא כל כך הצליח. אבל פה כן״, היא מספרת ומרמזת על הכוח של היישוב קדימה ואנשיו. ״בחור צעיר שהיה טבח לימד אותם להכין שניצל וסלט. הייתה אישה קשישה שגרה ממול, ועוד שכנה למעלה, והם היו כמו הבנים שלהן, הן היו מביאות להם עוגיות. לפעמים הבאתי את הילדים שלי לנקודה, לפגוש את הנקיים מסמים וללמד אותם לשחק משחקים. לרובם לא הייתה ילדות. החברה דחתה אותם. זה היה אתגר בשבילם – לשחק, לנצח, לצייר. הכנסנו את הנושא של שיח על הרגשות, בזמנים שזה לא היה מקובל בכלל״.

״חשבתי איך להעביר את סיפורה של רודה בתמונה אחת״, מספר דורון הצלם. ״אולי ברקע סורגים ודרכם רואים פיסת שמיים ועצים, ואולי לצלם אותה מחבקת את אחד המטופלים שהצליחה להציל. כשהתחלנו לדבר בסלון שלה, היא שיתפה אותי בכל החוויות שלה. הסיפורים שאבו אותי עמוק פנימה, ואחורה, לקדימה בשנות השבעים, לדירת עמידר 2 חדרים כמעט ריקה, לפולקסווגן בצבע קלמנטינה שלה, נוסעת ברחבי העיירה. סיפורים על סיפורים. אחרי שעה אור שמש יפה נפל מבעד החלונות אל חלל החדר. הלב שלי התרחב מהסיפורים, וצילמתי אותה כמו שהיא״.

לרודה ומנחם ארבעה ילדים, ו־13 נכדים. המסר שלה הוא מסר רגיש, שמעביר חוכמה פשוטה הנלמדת מתוך הקושי: ״לא להתבייש ברגשות ובדאגות, תמיד יש עם מי לדבר ומי שמוכן לשמוע״.