תחנות החיים של אראלה

כמה אנשים אתם מכירים שמצליחים לשנות דברים? כזו היא אראלה שפילמן, שלא מקבלת את המציאות כפי שהיא, אלא פועלת לשנות אותה לטובה. גם אם זה אומר להקים תחנת אוטובוס יש מאין. בבואי לפגוש אותה, קידמה את פניי אישה חייכנית, נמרצת ופעילה, בבית מלא אמנות וצמחיה. היא מספרת כי רוב דרכה בחיים הייתה רצופת מקריות. בשל רצונה לרצות את אביה בזמן לימודיה באוניברסיטה למדה הדפסה בעברית ובאנגלית, וכך הגיעה לעבודה במשרד החוץ בארץ ובניו-יורק. במשרד החוץ הייתה בצוות המזכירות של שרת החוץ גולדה מאיר ומזכירת המזכיר המדיני שמחה דיניץ, ושל הקונסול בניו יורק- כתריאל כץ (בשנים 1958-1964). את גולדה היא זוכרת אמנם כאישה נחושה אך גם צנועה ,לא מתנשאת וטובת לב. "היא דאגה להביא למזכירותיה מתנה מכל נסיעה. גולדה מעולם לא ביקשה כלום לעצמה וביום הולדתה העדיפה שיקנו מתנה לקיבוץ רביבים בו בתה הייתה חברת קיבוץ", היא מספרת. ההתנסות במשרד החוץ, שאפשרה לה להיות קרובה לנושאים ותהליכים מדיניים סודיים ביותר ,הייתה חוויה מרתקת לאישה הצעירה, אך בשלב מסוים העדיפה לחזור לארץ להינשא לבחיר ליבה. את חוויותיה אריאלה מגדירה כנוסטלגיה ומעדיפה להתמקד בפעילותה בשנים האחרונות בתחום ההתנדבות והנתינה.

בשנת 1970 הגיעה להרצליה עם בעלה ועד היום היא פועלת למענה. בשנת 1974 הקימה את ש"יל - שירות יעוץ לאזרח אותה ניהלה עד לפרישתה לפנסיה וכן הייתה בין מקימי "מועדון 60 על הים". אראלה היא פעילה למען האזרח בהתלהבות ומכל הלב, ועל פעילותה קיבלה את אות יקירת העיר הרצליה לשנת 2018-2019. המוטו של אראלה הוא: "צריך לדאוג לכל אזרח שיממש את זכויותיו", ובין שלל פעילויותיה למען האזרח אציין את מלחמתה למען הצבת תחנת אוטובוס בשכונתה החדשה - הרצליה הירוקה (קו 347 לת"א ו-39 לכפר סבא) אשר הצליחה בגדול, פועלה למען הסדרי חניה לבאי "מועדון 60 על הים", וכן תמיכתה ארוכת השנים באלמנת הלום קרב ומשפחתו, סילבנה סעדה. על הקשר ביניהן, כתבה סילבנה: " כל שנות היכרותנו בהן ליווית אותי ואת משפחתי הן סיפור של ארץ ישראל היפה. מתוך עשן המלחמות, הפציעות, הפצעים והכאב. מצאתי אותך מלאת אור, חמלה, אופטימיות, אהבה אוזן קשבת , וחברת אמת!". רוח ההתנדבות והעשייה למען הזולת דבקה גם בנכדתה גלי בת ה-14 אשר מתנדבת למען ניצולי שואה בעמותת 'שבת מתוקה'.

כיום אראלה ממשיכה להתנדב, ומספרת שהמוזיקה היא מרכז חייה והיא מרבה לבקר בפסטיבלים וגם חזרה לנגן בפסנתר לאחר הפסקה ארוכה. היא אינה נחה לרגע ואף אופה ומוכרת עוגות. אילן לורנצי תחילה ביקש לצלמה בגלידריית גולדה – הרי היא הייתה המזכירה של ראש הממשלה המיתולוגית, אי שם בשנות השבעים, אבל אראלה ובצדק רצתה להראות את פועלה ולא להתהדר במישהי אחרת. היא בחרה להצטלם עם אשתו של הלום קרב מאותה מלחמה ארורה ביום כיפור 1973 המשויכת כל כך לגולדה כראש הממשלה באותה תקופה ועל יד תחנת האוטובוס שהיא כל כך נלחמה שיקימו פה בשכונה החדשה שלה. מעשייתה ניכר כי אם פועלים במסירות למען שינוי חברתי – מצליחים גם לחולל אותו, ומעניין לדעת מה תהיה התחנה הבאה במסע חייה.