דור שלישי לחקלאים

זהו מסע בן שלושה דורות, שהחל בזכרון יעקב והסתיים בכפר תבור ומותיר חותם משמעותי על ענף החקלאות בארץ ישראל. פעמים רבות, עת אני חולף לאורך השדות והמטעים בנוסעי בגליל התחתון, ובעיקר בעונה שבה פורחות השקדיות , אני תוהה מי הם אותם אנשים העושים מלאכתם נאמנה בטיפוח ושימור היופי הזה שנה אחר שנה, ומאין ינקו את הכוח הפנימי למלאכה קדושה זו.
פגישה עם אהרון, דור שלישי לחקלאים ממשפחת קרניאל, בביתו אשר במרכז המושבה, בית שבו חיו בעבר סבו נחמן ואחריו אביו אורי, מסבירה היטב את תולדות החקלאות המתחדשת בארץ ישראל. נחמן, סבו של אהרון נולד ב־1886 , נדד במושבות הגליל עד שקבע את מושבו בכפר תבור, ושם בנה את ביתו. זהו הבית שבו נולד אורי בנו ובו מתגורר אהרון נכדו בעת הזו.
נחמן התגייס לצבא הטורקי ושירת שם כקצין, היה שותף פעיל למלחמת טורקיה-יוון עד שנקעה נפשו וחזר למשקו בכפר תבור. בשנת 1920 שדדו פורעים את עדר המושבה. האיכרים יצאו לרדוף אחריהם, והעדר אותר בחלקו והוחזר למושבה. משה קלימנטובסקי נהרג ונחמן נפצע קשה בידו וקיבל טיפול בעיר וינה. כאשר שב לארץ אמר כי בשתי ידיו הוא יכול לעשות הכול – לחרוש, לעדור, לזרוע ולקצור, אך אינו יכול לשלם כי אזל כספו.
אורי, בנו של נחמן, המשיך כחקלאי. מיכון לא היה קיים אז, אך הדבר לא הפריע לכרמים ולמטעים אשר טיפח להיות למופת. חקלאים ומדריכים מכל הארץ עלו לרגל לביתו ללמוד איך עושים זאת נכון.
אהרון, שגדל על ברכי אביו, ממשיך בדרכו ומגדל מטעים לתפארת, וזאת עשה אף יחד עם החקלאית הבדואית פטמה מכפר שיבלי הסמוך, שהייתה יד ימינו של אביו.
עונת הפריחה אהובה על אהרון במיוחד; היופי האין־סופי של הלבן-ורוד לא מפסיק לרגשו שנה אחר שנה. בחוזרנו מהמטעים שם בחר להצטלם לביתו המטופח, שולף אהרון גיליון נייר שבו פרס את תחושותיו כחקלאי, וכך כתב: "להיות נוטע זה לחיות את עבודת האדמה. לקום עם הזריחה, לנשום אוויר בוקר צונן, להזיע בצוהרי יולי אוגוסט – זה לחיות את היום. לשמוח עם בוא הגשם והקור שעצי הפרי כה אוהבים, להתמלא באנרגיה מפריחות לבנות ומריחם המשכר. לדאוג מהברד שמגיע עם תחילת האביב. לראות את צבע המשמש משתנה מירוק לצהוב ולכתום, את טעם השזיף מחמוץ למתוק ואת הפרח הלבן הופך לשקד, כל זה עושה לי שמחת יצירה, שמחת חיים".