100 אחוז כותנה

בשדות הכותנה של קיבוץ יפעת אפשר לפגוש מדי יום בקיץ את מלכה ובני אדר. העונה מתחילה באפריל ובני ומלכה מלווים את הגידול מהנביטה, ועד השדה הצבוע לבן באוקטובר. מדי יום לפנות בוקר הם יורדים לשדות ורואים את הזריחה אשר מהווה תאורה טבעית לבדיקת המזיקים בגידולים. "זו חוויה רוחנית לרדת לעמק עם עלות השחר ולחוות את השקט, הטללים, הציפורים ואור השמש", מספר בני.

בני נולד בשנת 1947. אימו הייתה רופאת הילדים המיתולוגית של עמק יזרעאל, ד״ר אדר קראו לה כולם. אביו היה חשמלאי. הם עלו ארצה מצ׳כיה בעלייה בלתי לגאלית, ב־1 בספטמבר 1939, היום שבו פרצה מלחמת העולם השנייה. הם נחתו בחופי תל אביב עם אוניית הטייגר־היל, ובשנת 1941 הגיעו לעמק יזרעאל והצטרפו לקבוצת השרון בגוש רמת דוד. בשנת 1954 עברו יחד עם חברי הקבוצה להקים את קיבוץ יפעת.

״בתור ילד התחלתי לעבוד בחקלאות. בהתחלה היה לנו משק ילדים בקיבוץ יפעת, שבו גידלנו ברווזים ועיזים, והיה גן ירק. כשהשתחררתי מהצבא ביקשו ממני להצטרף לגד״ש וכמובן שהתרגשתי, כי בזמנו עובדי השדה והטרקטוריסטים היו 'המעמד הגבוה' בקיבוץ. בתחילת שנות השבעים התפשט גידול הכותנה בארץ, וגם אצלנו ביפעת. אהבתי את הכותנה – הגידול הכי מגוון והכי ארוך מזריעה עד קטיף". בני עבר בשרשרת התפקידים, מחקלאי שדה ועד לניהול וריכוז הענף.

"בגיל 40 שאלתי את עצמי מה ארצה לעשות כשאהיה גדול. רציתי לעבור לתחום הגנת הצומח. יצאתי לקורס פקחי מזיקים של משרד החקלאות והצטרפתי לצוות פקחיות הכותנה של יפעת, מתוך רצון להתחיל ליישם גישות "ירוקות" בהדברת מזיקים: ריסוס מהקרקע עם רחפנים, פיזור פתיונות ומלכודות תוך שמירת האויבים הטבעיים של מזיקי הכותנה – חרקים ופטריות. כך נהייתי פקח מזיקים של הגד"ש מסוף שנות השמונים״.

בשנת 2004 יצאה מלכה לגמלאות ועברה גם קורס פקחי כותנה, ומאז הם עובדים יחדיו. פגשנו זוג ששמח מהזוגיות שלהם והעשייה המשותפת, וניכר שהיציאה המשותפת לשדה מחזקת את הקשר ביניהם. אם עד כה הפיקוח היה מופקד בידי צעירים, בני ואשתו מהווים דוגמא לעבודה מספקת ומעשירה לגיל השלישי.