סיפורה של בזטו משקף את החוסן של אהבה ומשפחה בתוך מצוקה. יחד עם בעלה, הם מובילים דרך של פיוס ושירות ציבורי, ומגלמים את הכוח באחדות וחמלה.
"נולדתי בסמיין מנטה בשנת להשלים שנה. כשהייתי בת עשר איבדתי את אבי. אימי נישאה בשנית ואבי החורג היה כמו אב עבורי. הוא דאג לחינוך שלי וחיתן אותי לפי המסורת האתיופית בגיל צעיר יחסית. הוריי עזבו דרך סודן, ואני נשארתי באתיופיה עם משפחתי החדשה – בעלי וילדינו הקטנים. כששמעתי שמשפחתי עזבה נשבר ליבי. רק בחלוף מספר שנים זכיתי גם אני לעלות לירוסלם הנכספת עם ילדיי. שם חיכו לנו כבר בני משפחתי בזרועות פתוחות. בארץ, כשחליתי, בעלי עמד לצידי עד להבראתי ויחד בנינו בית אוהב ומשפחה. כיום שנינו מתנדבים כמשכיני שלום לפתירת סכסוכים בין אנשים, ואני מאמינה ביכולת שלנו ללבן דברים בנועם".