החיים לצד הטבע

נחמה בן שלמה נולדה בשנת 1931, כדור רביעי בארץ. בתור נערה הייתה חברה בתנועת ההגנה ובנוער העובד, וגדלה על שירי ארץ ישראל לצד ערכים של עצמאות, עשייה ומוסר עבודה. היא עבדה בחקלאות, במטעים ובחממות, ותמיד התחברה למרחבים הפתוחים ולחיים לצד הטבע. "מגיל 15 הייתי חברה בהגנה. אחרי האימונים קיבלתי תפקיד של קשרית במשמרת קבועה בימי שישי, והוצבתי בין העמדות מול הערבים ביפו. כשפרצה מלחמת העצמאות היו מסיעים אותנו במשוריינים מבת ים לבית החלוצות. באחת הנסיעות ירו עלינו וחברתי נהרגה. מרגע זה עברתי לגור בבית החלוצות עד סיום הלימודים".
הוריה לא רצו שתמשיך ללמוד אלא שתצא לעבוד כפי שעשו אחיה. אך בזכות המלגה שקיבלה מהוועד הפועל, דרך תנועת הנוער, המשיכה נחמה ללמוד, סיימה תיכון מקצועי בבית החלוצות ושם רכשה מקצוע כתופרת.
בגיל 18 עברה לקיבוץ בארי, שם הכירה את בעלה יחזקאל. היא הייתה אחראית על המחסן ועבדה כתופרת. יחד הם עברו לזמן קצר לבת ים, ולאחר מכן הצטרפו לקבוצת צור מעון, במטרה להקים מושב חדש. "הקמת 'ניר בנים' נדחתה ונדחתה. אחי הגדול, יוחנן, היה ממקימי מושב סגולה ומשך אותנו לעבור לכאן וכך הגענו בשנת 1953", מספרת נחמה. "הייתי מהראשונים להתעורר בבוקר ומהראשונים לצאת לעבוד בשדות. אהבתי את העבודה החקלאית. תחילה גידלנו ירקות לשיווק לתנובה וביצים. בהמשך גידלו מטעי אפרסקים ופקאנים וכן הקמנו חממות בהן גידלנו ירקות ופרחים לייצוא", היא נזכרת. "כמעט שנתיים לא היה כביש למושב. בחורף הלכנו עד הכביש הראשי להביא לחם כי מכוניות לא היו נכנסות למושב. הילדים גדלו איתנו בשדות. שמנו אותם לידינו בארגזים בזמן העבודה החקלאית ומכיוון שגדלו באוויר הפתוח לא חלו אף פעם. לא היו לילדים משחקי קופסא. היו משחקים במחסומים או עם מכסים של סירים ומכל הבא ליד. כל יום שישי היינו הולכים למשפחה אחרת לארוחת ערב עם סיפורים וצחוקים. בהמשך כשהמושב התפתח היה לנו קולנוע. כל אחד היה מביא כיסא מהבית והיו מקרינים על הקיר של הצרכנייה סרט במוצאי שבת. חגגנו יחד את כל החגים והייתה אווירה חמה", היא מתארת.
נחמה הייתה מעורבת בחיי המושב והתמקדה בקידום פעילות לילדים ובהמשך עבדה בפעוטון, לימדה תפירה והתנדבה בצבא. לנחמה 4 ילדים, 12 נכדים ו־29 נינים ועוד היד נטויה. היא גאה ושמחה על כך שחלק ניכר מדור ההמשך ממשיכים את דרכה, ומתגוררים במושב אותו הקימה. עד היום נחמה פעילה במועדון ותיקים, מציירת ותופרת ללא הפסקה גם בביתה, שמעוטר בכל יצירותיה. "הסוד שלי לאריכות ימים זה העשייה והפעילות התמידית" היא משתפת ומוסיפה: "אני מקווה שהדור הצעיר יגדל על יושרה, פשטות ואהבת הארץ".