תמיד הייתי היהודי היחידי בבית הספר

לכל חבל ארץ באירופה של שנות מלחמת העולם השנייה, היה סיפור אחר בו נותרו עקבות של רוע וכאב מצד השלטונות השונים. באותה עת בכל מקום באירופה פחדו יהודים מיום המחר, ונלחמו למענם ולמען משפחתם כדי לזכות בדבר היקר מכל – חיים. שלמה קונפורוטי נולד בשנת 1928 במקדוניה, חבל ארץ בבלקן, כשעוד הייתה שייכת לסרבים. בשנת 1941, כשהיה כבר נער צעיר נכבשה יוגוסלביה בידי מדינות הציר, ושטחיה חולקו בין הבולגרים לאלבנים. משפחתו של שלמה הייתה ממוצא ספרדי והם מצאו שקל יותר יהיה לחיות באלבניה, תחת שלטון איטלקי. בעזרת מסמכים מזויפים הם חצו את הגבול. אלבניה חיכתה להם ידידותית למראה – המקומיים נהגו ביהודים באופן ראוי ולא נגעו בהם לרעה. הסכנה הגדולה הייתה כאשר נרצח מוסוליני, מנהיגה הפשיסט של איטליה. מותו גרם לגרמנים לפלוש אל אלבניה, וכאשר הצבא הגרמני היה בעיר – הסכנה הייתה מוחשית.
"היינו כולנו יחד", מספר שלמה. "הוריי, שתי אחיותיי ואני. איתנו חצו את הגבול גם שני בני דודים. כשהבנו שהגרמנים נכנסו לאלבניה ארזנו מזוודות וברחנו להרים, לכפרים נידחים. ככל שהגרמנים נכנסו יותר ויותר לכפרים, אנחנו היינו נודדים למקומות מרוחקים יותר. היינו במקומות כה נידחים, עד כדי כך שגם כשנגמרה המלחמה לא ידענו מזה".
משפחת קונפורטי נדדה ממקום למקום, כשהם ישנים באסמים המיועדים לחיות וחזירי בר. המקומיים חששו להעניק להם מחסה, מתוך חשש שמדובר בפרטיזנים החותרים תחת השלטון. משפחתו של שלמה התחזתה לאיטלקית - ואביו, שידע את השפה, דיבר בשביל כולם בימי ראשון כשצעדו לכנסייה ככל משפחה קתולית אחרת. שלמה עצמו, נער בן 14 עם חושי הישרדות של אדם מבוגר, עבד בשדות עם החקלאים. סיפור הכיסוי שהם סיפקו לנדודים שלהם היה שהם מטפלים בבת משפחתו החולה של שלמה. המילה 'יהודים' לא עלתה על השפתיים. האיום היה עצום: אילו גילה מישהו שיהודים מסתתרים בכפר, הם היו נתונים בסכנת הלשנה לגרמנים.
בסיום המלחמה התאספו יהודים רבים בעיר אלבנית, כשהם מחכים לג'יפים האמריקאיים שייקחו אותם חזרה ליוגוסלביה. גם משפחתו של שלמה הייתה ביניהם. לראשונה אחרי שנים של נדודים הם הגיעו לבית משלהם. שלמה ואחיותיו הלכו לבית הספר ואביהם סחר בשוק השחור. באחד הימים נעצר האב והועבר לבית סוהר למשך כמה חודשים.
"יהודים מעטים נשארו במקדוניה", מספר שלמה בעצב. רובם הגדול נהרגו. ב-1947 החלו שמועות על עלייה מתוכננת של היהודים במקדוניה לארץ ישראל. משפחתו של שלמה עלתה עם מכולה בודדת על הסיפון, ובה היה כל רכושם. הם הפליגו להפלגה סוערת שנמשכה שלושה שבועות, בסופה נראו לבסוף חופיה של הארץ. "הייתי מאושר", מתאר שלמה והאושר עוד נוכח בעיניו גם שנים רבות כל כך אחרי. "הרגשתי חופשי... תמיד הייתי היהודי היחידי בבית הספר, הייתי זר. פה הרגשתי אושר". שלמה התגייס לצבא ושירת בגבעתי, ולאחר שיחרורו ב-1950 הגיע לנס-ציונה, שם התיישבו הוריו. מסע הנדודים הארוך של משפחת קונפורטי, מסע של משפחה שנרדפת בשל זהותה, בא אל קיצו. משפחה אחת של שני הורים, ילד ושתי ילדות, ניצחו את האויב הגרמני. הגרמנים ערערו על זכותם האנושית של היהודים לחיות. משפחת קונפורטי יכלה להם.