כשנכנסתי לרחוב של מיכאל וחיה, שכן שראה אותי מבולבלת ביקש לעזור לי להתמצא. "את מי את מחפשת?" שאל, ואני עניתי שאני מחפשת את מיכאל וחיה אדם. "מיכאל הכותב, המתרגם, בטח!" ענה השכן האדיב והביא אותי אל שער ביתם. מיכאל חיכה לי בידיים פרוסות והכניס אותי אל ביתם החמים, שאת קירותיו מעטרים ציורים רבים ויפים – אשר לאחר זמן מה גיליתי שהם כולם פרי יצירתה המופלאה של חיה. בבית הנעים הזה הכרתי סופר וציירת, שהאומנות ניכרת בכל פינה בביתם. "האמנות היא לנשמה" חיה אומרת, ואני מסכימה.
מיכאל אדם נולד בפריז, בירת צרפת, בחודש דצמבר 1939, בעלי אזרחות צרפתית. זמן קצר לאחר לידתו, פרצה מלחמת העולם השנייה, ואיתה רדיפת היהודים בארצות אירופה והשמדתם. אביו גויס לצבא הצרפתי הרחק מביתו ונודע לו על הולדת בנו רק דרך מכתבים.
"אתה ילד בן ארבע", משיב מיכאל, "יש לך אחות קטנה, ולה שיער בהיר ויפה בצבע החיטה. אתה חי בבית חם בכפר, עם ארנבות בחצר, עם חתולים ותרנגולות, עם חברים טובים וכמו לכולם, גם עם מורה נחמדה. כולם אוהבים אותך. וביום לא בהיר אחד הכל הופך לסיוט: אסור לך להסתובב חופשי בחוץ ולשחק עם החברים שלך, ואתה בכלל לא מבין למה. לאחר מכן, בבוקר ארור וקודר אחר, באים חיילים גרמנים ועוזריהם המקומיים במדים ולוקחים אותך מהבית לבתי-סוהר, לפחות שלושה, ולאחר מכן למחנה, למין מקום צפוף, מלוכלך, אפל וקר, בלי אימא ובלי עצים, מקום אשר בו אתה רעב ואתה נורא מתגעגע לבית ולחברה הקטנה שלך, שלא תראה אותה עוד לעולם. גם לארנבות אתה מתגעגע. יום אחד, מעלימים לך את האחות: אין עוד חברים, אין עוד חתולים וגם לא שכנים – מי יודע לאן לקחו אותם! בסוף, שהוא רק התחלה, אתה חוזר לעולם ריק ואתה חולה, שבור, נפחד, בודד, אבוד, זרוק לתוך החיים שהם בשבילך יער אפל, עוין וקר".

שלוש אמהות היו לו ולכל אחת מקום בלבו. כשהחלו לעצור יהודים אמו הביולוגית החליטה להגן עליו על ידי זה שהעבירה אותו לבית של איכרים בחווה בצפון צרפת. שם שמרה עליו אישה בשם ססילה עד שבלילה אחד פרצו הקצינים את הדלת והעבירו אותו למחנה. שם לקחה אותו תחת חסותה אישה נוספת, שיקרא לה תמיד אמא השלישית. כיום יודע, שנספתה האמא השלישית באושוויץ ואיתה, בתה שהייתה לאחותו הקטנה שאת פניה, חיוכה ואהבתה לא ישכח לעולם. שם, במחנה הזה זוכר את פניה הבוכים של אימו הביולוגית רצים לקראתו ושם גם התאחדה איתו מחדש.

את כל השברים והכאב בחייו איחה מיכאל לתוך המילים. שבנו לו חיים כסופר, משורר ומתרגם.
מתוכן צמח ובנה בית ומשפחה, עם ילדים, נכדים ותלמידים שלומדים ממנו עוד ועוד. בפגישתי איתו הדהים אותי עד כמה מיכאל הוא אדם וכיצד שמו הולם את אנושיותו יוצאת הדופן ולבו הפתוח לכל. מתשוקתו הגדולה למילים, לחיים ולחתולים אנו יכולים ללמוד הרבה.